ערב לזכרו של שוני קטלן

חברים וחברות יקרים,

משפחה

צוות אטלנטיס

משגיחי ומנהלי אקווה לשעבר

גולשי אקווה

וצוות אקווה הנוכחי

אני נרגש לפתוח את הטקס לזכרו של שוני קטלן, ממייסדי עמותת אקווה ויושב ראש העמותה לשעבר.

למי שלא מכיר אותי שמי דור כחלון ואני אחד ממנהלי אקווה הנוכחים, יחד עם איתי ועופר, המנהלים הטכניים של אקווה.

בניגוד למפגשים שהיו עד כה, המפגש הזה יתנהל מעט אחרת. הוא לא יכלול מבצעים או הרצאות ובקושי יגע באקווטיקה.

הערב הזה הולך להיות ערב מרגש בו נחלוק כבוד אחרון לזכרו של שוני ז"ל.

כשאני חושב על שוני עולים לי תמיד מספר דברים שאפיינו אותו – האכפתיות, הנתינה, האהבה לתחביב, המנהיגות, האדם שאהב את כולם ותמיד ניסה להשכין שלום בסביבתו.

הכרתי את שוני לפני קצת יותר מעשר שנים, משנת 2007 שהצטרפתי לאקווה והתקבלתי בזרועות פתוחות ועד היו בו הוא נפטר לפני קצת יותר משנה.

שוני תמיד עמד על כך שמי שצריך עזרה יקבל אותה, אם זה בתחום האקווטיקה ואם זה בכל תחום אחר שיכל לשתף מהידע שלו. תמיד ניסה לפתור את הבעיות של כולם ולהרגיע את הרוחות כשהן החלו לסעור. שוני תמיד ידע לתת מילה טובה ומנגד לקטוע שצריך ולהחזיר למסלול. הוא ידע להכיל את רגש האדם שנמצא מולו וידע מה להגיד שהכי התאים לסיטואציה, כדי ששני הצדדים יצאו מרוצים. תמיד הערכתי את כל מה שעשה לטובת תחום האקווטיקה ועל הדרך שעבר יחד עם שאר מנהלי אקווה לדורותיהם, אבל רק אחרי שנכנסתי לתפקיד הבנתי לאיזה נעלים גדולות אני נכנס. זה המקום להודות שללא שוני אקווה כבר מזמן הייתה נסגרת. אני מאמין ויודע שיש כאן המון אנשים שנמצאים בתחביב בזכותו, או בזכות מה שהוא עשה לקידום התחביב.

שוני תמיד דאג שאקווה תהיה יותר מאתר, שוני הפך את אקווה למשפחה. אני חושב שלא סתם הוא זכה לכינוי "פאפא שוני" כי כל פעם שעזר למישהו הוא היה עושה את זה עם חיוך גדול ונתינה אין סופית.

אני שמח שזכיתי ללוות אותו בדרכו האחרונה לצד משפחתו, חבריו וחובבים רבים שהגיעו כדי לכבד אותו ואת המעמד.

לאחר ששוני נפטר אקווה עמדה בצומת דרכים, האם לסגור את הדלתות ולהחזיר ציוד או לקחת את האתר בידיים ולהמשיך את המפעל הזה שנקרא אקווה. עמותה כבר לא היינו תקופה ארוכה מסיבות שונות, אך הקהילה, הצוות, מאגר התוכן והפורום עמדו למול עינינו.

כמובן שהחלטנו שלא לעצור ולהמשיך לקדם את תחום האקווטיקה בארץ בכל מחיר. לקחנו את אקווה בידיים ואנו נמצאים כבר תקופה ארוכה בתהליך שיקום לא קטן לטובת התחום בישראל.

בתור אחד שפגש את שוני מספר רב של פעמים בשנים שלפני פטירתו אני יכול להגיד עם יד על הלב שמה שעשינו זה מה שהוא היה רוצה שיקרה. שוני לא הסכים לוותר על אקווה בשום מחיר גם בתקופות הכי קשות שלה ועשה הכל כדי לשמור על האתר חי ונושם. תמיד היה לו חשוב שנפתח את הקהילה ותמיד הוא עמד על זה שאקווה זה הבית.

החיוך שלו לא ישכח מליבי לעולם.

במעמד זה אני רוצה להזכיר את לורה קטלן ז"ל, אשתו של שוני, שנפטרה בדיוק שנה לאחר פטירתו.

בתור מישהו שהכיר את שניהם באופן אישי, תמיד היה ברור שיש ביניהם חיבור ואהבה גדולה. לורה תמיד תמכה בשוני לאורך הדרך, האמינה בצדקתו, קבלה וכיבדה את שיגעונותיו, עמדה לציידו לטוב לרע. לורה ליוותה את אקווה מיום הקמתה, אין לי ספק שגם אם לא ראינו אותה באופן כזה או אחר, היא הייתה חלק מאוד משמעותי ובלתי נפרד ממשפחת אקווה. יהיה זכרה ברוך.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא.

קבלתי את הבשורה על מותו של שוני בלב כבד, אני גאה לראות כל כך הרבה אנשים שכיבדו אותנו בנוכחותם ושמח על-כל מה שהשגנו בזכות האדם המדהים הזה לאורך הדרך.

שוני, מורה, חבר ומנהיג, תנוח על משכבך בשלום חבר יקר, נזכור אותך לעד.

תודה לבני המשפחה שכיבדו אותנו בנוכחותם

תודה לכל מי שהגיע וכיבד את המעמד

יהיה זכרו ברוך, אמן.

 

 

 

 

 

בתמונה: עופר

 

 

בתמונה: בוגי (יוסי לביא)

 

בתמונה: צחי בנו של שוני.

 

 

בתמונה: כפיר

בתמונה: אלי הרפז