צמחי מים- מאמר מקורי מאת:צח מאיה - אמנות האק' / אקווה-ארט

[Legolas]

צמחי מים: וליסנריה – VALLISNERIA.
1.מבוא:

במאמר זה נסקור סקירה כללית של מאפייני בתי הגידול הלחים ואת צמחי המים, התמיינותם, תכונותיהם הביולוגיות ומאפיינים נוספים תוך התמקדות בצמחי מים טבולים, לבסוף נתמקד בוליסנריה.
הוליסנריה הינה מצמחי האקווריום הנפוצים ביותר בעולם על שום היותה קלה לגידול הן באקווריומי HIGH-TECH והן באקווריומי LOW-TECH, הן לחובב המתקדם והמקצועי והן לחובב המתחיל, בעבודה נבחן את הסיבות המאפשרות זאת מזוית ראייתו של האקווריומיסט ומתוך תכונותיה הביולוגיות-בוטניות. לא נשכח לציין את אזורי הגידול הטבעיים של הוליסנריה.

2.בתי גידול לחים:

בתי גידול לחים הינם בתי גידול עם מקווי מים. מאפיני בית הגידול הלח תלוי רבות במאפיני מקווה המים אשר בו. מיון מקווי המים נערך על פי שתי חלוקות עקריות:
- איכות המים: בחלוקה זו אנו מבחינים בין מים מתוקים, מים מלוחים, מים מליחים(מים בעלי מליחות נמוכה יחסית) וכד'.
- מהירות זרימת המים: בחלוקה זו אנו מבחינים בין מים עומדים (אגמים, בריכות, ביצות) ומים זורמים (נחלים, נביעות, תעלות, וכו').
שתי חלוקות אלו קשורות ומשפיעות אחת על השנייה, ככל שהזרימה גבוהה יותר תרד בד"כ רמת המליחות.

הגורמים האקולוגים העיקרים המשפיעים על צמחי המים הם כמות החמצן במים, מידת חדירת האור, טיב המים והרכב התשתית.

כמות החמצן המסיס במים היא נמוכה (כ-0.7% ב-20 מעלות צלסיוס), המסיסות תלויה בטמפ' ויורדת ככל שחום המים עולה. ככל שהמים מתחממים מתגברת הפעילות של החיידקים האירוביים ( חיידקים המנצלים חמצן) ולכן יורדת כמות החמצן במים עומדים העשירים בחומר אורגני.

המים שוברים את קרני האור, על כן ככל שמעמיקים יורדת עוצמת האור ומשתנה הספקטרום. מעבר לסף מסוים אין מספיק אור להתפתחות צמחי מים טבולים.כאשר המים עכורים או מכוסים בצפיפות בצמחים יורדת עוצמת האור החודרת לעומק.

איכות המים והרכבם משפיעה על הרכב הצומח. מים העשירים בתרכובות אורגניות שונות, דטרגנטים ויונים (כגון מי ביוב) מזיקים לצומח ולעומתם מים העשירים בחנקן, מגנזיום, אשלגן, סידן וכד' תורמים לצומח. גם התשתית משפיעה על הצומח וככלל התפתחות צמחי מים טובה יותר על תשתית חרסיתית מאשר על תשתית חולית.

3.צמחי מים:

*צמחי המים ממוינים על פי מיקומו של הצמח ביחס למקווי המים ומתחלקים לקבוצות הבאות:
צמחי מים מזדקרים: צמחים שחלקיהם הבסיסיים נמצאים במים או בקרקע מוצפת וחלק הנצר העליון מזדקר מעל המים (קנה, גומא, סוף וכד').


גומא

*צמחי מים צפים: צמחים שעליהם צפים על פני המים (נימפאה, צפה וכד').
עקב משק המים העשיר העומד לרשותם מגדלים חלק מצמחי המים הצפים עלים גדולים מאוד ( לדוגמה, הנופר הצהוב והויקטוריה הגדולה מדרום אמריקה שקוטר עליה מגיע ל-2 מ'.) .

נימפאה

*צמחי מים טבולים: צמחים שכל איבריהם טבולים במים (וליסנריה, אלף-העלה וכד').

אלף-העלה

טבלת מיון צמחי מים


4.צמחי המים הטבולים, מאפיינים ביולוגיים:
צמחי מים טבולים נמצאים במים שעומקם עד כ-10 מ', איבריהם הווגטטיביים מצויים מתחת לפני המים. איברי הרבייה יכולים להיות טבולים, צפים או מזדקרים.חלקם בעלי גבעול מקוצר הנושא שושנת עלים (וליסנריה), וחלקם בעלי גבעול מוארך וגמיש הנושא במפרקים עלים ושורשים משניים (אלף העלה).
השורש, המשמש בצמחי היבשה לקליטת מים בעיקר, ממלא תפקיד משני (כי הצמח כולו סופג מים כאוות נפשו). בצמחי המים משמש השורש כאיבר היאחזות בקרקע, כדי למנוע היסחפות הצמח על ידי הזרם. שורשים אלו חסרים בד"כ יונקות. לחלק מצמחי המים שורשים זעירים מאוד ולחלק אין שורשים כלל והם אינם קשורים לקרקע. גופו של צמח המים גדול יותר על פי רוב מגופו של בן סוגו הגדל ביבשה . צמחי המים חסרים ריקמה מכנית מאחר והמים נושאים אותם ומשמשים להם כמשענת. מערכת צינורות ההובלה אינה מפותחת משום שהצמח כולו טבול במים וסופג לתוכו מים ומזונות בכל איבריו. מאחר ולעליו אין מגע עם האוויר ולא קיים חשש לאידוי יתר, אין באפידרמיס שבעליו דפנות חוץ מעובים והם חסרים קוטיקולה עבה. מאותה הסיבה צמחי מים רבים חסרים פיוניות ובצמחים בהם הן קיימות, מספרן יהיה לרוב נמוך מאשר בצמחי היבשה ( לדוגמה, נורית השדה מול נורית המים). מאחר והמים מצמצמים בצורה ניכרת את כמות האור וטווח הספקטרום המגיע לעלים, נמצאים גרגירי הכלורופיל גם בתוך האפידרמיס.
CO2 הינו גז בעל מסיסות גבוהה במים, אי לכך ריכוזו במים גבוה פי כמה מריכוזו באוויר. פועל יוצא לריכוז ה-CO2 הגבוה במים הינו ריכוז גבוה של חמצן בצמחי המים ( עקב תהליך ההטמעה (הפוטוסינתזה)) וזאת למרות שבמים ריכוז החמצן נמוך מריכוזו באוויר. חמצן זה הנוצר בצמחי המים, מתרכז בריקמת האיוורור המיוחדת (ארנכימה-רקמה המכילה חללים בין תאיים גדולים) שבעלים ובגבעולים (רקמה זו משמשת גם לייצוב הצמח במקום הרקמות המכניות). מנגנון זה הינו בעל חשיבות מכרעת לקיומו של צמח המים מאחר והוא מתקיים בסביבה דלת חמצן, החמצן בריקמת האיוורור מובל גם לשורשים הנמצאים בשכבות אנ-ארוביות (שכבות ללא חמצן) של הקרקע/תשתית.
צמחי מים רבים מתרבים ריבוי וגטטיבי ע"י קטעי ענפים, פקעות רבייה ונצני תרדמה
(טוריונים) .
מקצב הצמיחה והפריחה של צמחי המים שונה מזה של רוב צמחי היבשה ומתרכז בחודשי הקיץ והסתיו עם התחממות בית הגידול.

5.הוליסנריה:
שם מדעי: Vallisneria spiralis L.
שמות נפוצים: Wild celery; tapegrass.
חד פסיגי – MONOCOTYLEDONEAE.
משפחת המימוניים – Hydrocharitaceae.


וליסנריה

הוליסנריה הינה צמח מים מתוקים טבול של בריכות ומקווי מים עומדים. תפוצתה הפיטוגיאוגרפית הינה באיזורים הים-תיכוני, האיראנו טוראני, הסודני והאירוסיבירי. באיזור האירוסיבירי תימצא הוליסנריה רק באיזורים בעלי אקלים נוח יחסית בהם המים חמים יחסית.
הוליסנריה הינה צמח רב שנתי דו-בייתי המושרש בקרקע. בעלת קנה שורש, זוחל וספוגי, הנושא, בין השלוחות הרבות, גם פקעות. העלים מאורכים, דמויי סרגל ומסודרים בשושנה השקועה בקרקע.
הוליסנריה פורחת באביב ובקיץ. הפרחים האבקניים בעלי עוקץ קצר וערוכים בבסיס הצמח בקבוצות, העטופות במתחל. לכל פרח 3 עלי עטיף, 2 גדולים ואחד קטן, הסוגרים על שני אבקנים פוריים ואבקן אחד מנוון. עם הבשלתם ניתקים הפרחים הזכריים אחד אחד וצפים על פני המים. שני עלי העטיף הגדולים, הנפרשים לצדדים, ועלה העטיף השלישי, המורם כלפי מעלה, משמשים כמצוף. הפרחים העלייניים נישאים בודדים על גבי עוקץ ארוך ושזור. לפרחים עטיף ירקרק, בן שני דורים – 3 לכל דור. עלי הדור החיצוני מאוחים לצינור, ועלי הדור הפנימי מפורדים ודומים לקשקשים. לעלי 3 צלקות גדולות. לקראת ההאבקה מתארך העוקץ והפרח עולה על פני המים. לאחר ההפריה מסתלסל עוקץ הפרח, מתקצר ומושך את הפרי לתוך המים. הזרעים נובטים בשפע במים רדודים. דרך האבקה זו הינה ייחודית לוליסנריה. הוליסנריה מתרבה במהירות רבה גם ע"י שלוחות. אורך עליה 15-180 ס"מ, רוחבם 2-8 מ"מ. הפרחים האבקניים נישאים על עוקצים קצרים נימיים שאורכם 15-70 מ"מ, המתחל דמוי ביצה ואורכו מגיע עד ל-10 מ"מ; הפרחים העלייניים לבנים.
בישראל נימצאה בעבר הוליסנריה באגם החולה (בטרם ייבושו) ובמקורות הירקון. כל חלקי הוליסנריה משמשים כמזון לדגים. העלים הסבוכים משמשים מקום מסתור והטלה/השרצה לבע"ח.

6.שימושי האדם בוליסנריה – האקווריום:

שימושו העיקרי של צמח הוליסנריה הינו כצמח אקווריום ובריכות נוי. התאמתו לגידול באקווריום נובעת בראש ובראשונה עקב השתייכותו לקבוצת צמחי המים הטבולים. לכך מצטרפת העובדה כי צמח הוליסנריה הינו צמח בעל טווח סבילות גבוה לגורמים שונים, סבילות זו מקנה לו פופולריות רבה בקרב מחזיקי האקווריום ברחבי העולם כולו.
הוליסנריה תישרוד באקווריום בתנאים הבאים:
PH: .6.8-8.4(רמת חומציות בסיסיות)
dGH: 7-20.(רמת קשיות כללית (ריכוז המומסים במים))
טמפ': 18-30 מעלות צלסיוס.
רמת תאורה : 0.3 וואט לליטר ומעלה.(רמת התאורה באקווריום בגובה של כ-50-60 ס"מ, עם נורה בעלת ספקטרום מתאים.)
דישון: ללא תוספי דישון.
הזרקת CO2: ללא הזרקת CO2.

שרידותה של הוליסנריה בתנאים הנ"ל מאפשרת גידולה באקווריומים ללא ציוד מיוחד לגידול צמחייה חיה, או כפי שהם מוגדרים בז'רגון המקצועי אקווריומי LOW-TECH. בתנאים אלו תישרוד הוליסנריה אך לא תתרבה בקצב מהיר.
גובהה של הוליסנריה מהווה יתרון בעיצוב האקווריום, לרוב היא תמוקם באחורי האקווריום ולפניה יוכלו להישתל צמחים נמוכים יותר. צמחייה ברבדי גובה שונים מעניקה לאקווריום תחושת עומק הרצויה מאוד.
בתנאים אופטימליים באקווריומי HIGH-TECH הכוללים רמת תאורה גבוהה של 0.75 וואט לליטר ומעלה, הזרקת CO2( כלל אצבע להזרקת CO2 באק' צמחייה הינו: נפח המיכל חלקי שתיים שווה למס' הבועות בדקה עם שימוש בדיפיוזר/ריאקטור מתאים.) , דישון מתאים (נוזלי וקרקעי) וכבל חימום תת-קרקעי (כבל חימום תת-קרקעי יוצר סירקולציה בשכבות האנ-אירוביות של התשתית/קרקע מסייע בהסעת נוטריאנטים לשורשי הצמח ומונע ריקבון השורשים) תשגשג הוליסנריה במהרה, תתרבה בריבוי וגיטטיבי מהיר ביותר ותפרח בפריחה נפלאה מעל פני המים.


7.סיכום:

במאמר זה סקרנו את בתי גידולם ותכונותיהם של צמחי המים, עקב עיסוקנו בעולם האקווריומים התמקדנו בצמחי המים הטבולים ובוליסנריה בפרט. הצבענו על תכונות שונות של הוליסנריה אשר בזכותן זכתה להצלחה כה גבוהה בגידול באקווריומים ברחבי העולם כולו. אין לנו ספק כי הצלחה זו תישמר לאורך זמן בשל יופייה ותכונותיה של הוליסנריה. בביתנו אנו מגדלים את הוליסנריה בשלושה אקווריומים שונים, אשר בכל אחד מהם תנאים שונים ובכולם היא משפיעה מיופייה. לעניות דעתנו גידול צמחייה חיה (בניגוד לצמחייה מלאכותית) באקווריום הביתי תורמת לאקווריום מראה ייחודי ללא תחרות, ומכניס לביתנו עולמות שאדם מן השורה אינו פוגש בהם ובכך תורם רבות לחיבור הריגשי לעולם צמחי המים ומדגיש את חשיבות שימורם.


8.ביבליוגרפיה:

1. ויזל יואב, פולק גד וכהן יעל (1982), "בתי גידול לחים וצמחי מים", אקולוגיה של הצומח בא"י. ישראל: ספרית הפועלים.
2. ויזל יואב וליפשיץ נילי, צמחי מים בישראל.הוצאת רשות שמורות הטבע, (עמ' 64).
3. זהרי מ. ופאהן א. (1981), צמחי התרבות בישראל. הוצאת הקיבוץ המאוחד, (עמ' 339).
4. פאהן א., הלר ד. ואבישי מ. (1998), "חד פסיגיים", מגדיר לצמחי התרבות בישראל. הוצאת הקיבוץ המאוחד.
5. פינברון-דותן נעמי ודנין אבינעם (1991), "מחלקת החד פסיגיים", המגדיר לצמחי בר בא"י. ירושלים: הוצאת כנה.
6. שמאלי א., מחזור הצומח והחי. (עמ' 465-444).

[איציק רז ז"ל]

מאמר מושקע !
ברשותך מספר הערות:
נימפאה אינה בגדר צמח צף, צמחים צפים מוגדרים כאשר אינם קשורים לקרקע במערכת שרשים, עלי הנימפיאה בנויים לצוף על פני המיים, אך הם קשורים לגוף הנימפאה המושרשת במצע.
ריכוז ה-CO2 במיים אינו גדול יותר מהאויר, להיפך הוא נמוך בהרבה והצמחים "התגברו" על בעיה זו בצמצום עובי דופן העלים.
החמצן במיים אינו חשוב לצמחים מאחר והם משיגים אותו מפרוק המיים וקיבוע הפחמן מה-CO2.
תוצרי ההטמעה הם החמצן המופרש החוצה ובמצב רוויה נראה כ"פירלינג".

[lirani]

מאמר מושקע. כן ירבו!!

[yaron73]

מאמר מעולה