גידול שרימפסים ברמות הגבוהות

גידול שרימפסים ברמות הגבוהות:


אי אפשר שלא להתלהב כאשר רואים את ההתקדמות הגדולה שעשה תחביב השרימפסים בשנים האחרונות .
התפתחות קו ה "טאיוון בי" (Taiwan bee) , ההברידים שנוצרו בעזרתם של שרימפסים אלו עם שרימפס הטייגר ( Taibee) ליצירת קוים חדשים
והתמקצעות בריבוי הסלקטיבי ושיפור הצבע דחפו את התחביב וההתמקצעות בו לדרגות חדשות ולשרימפסים מדהימים מבחינה ויזואלית .
קשה להשאר אדישים שאנחנו רואים שרימפסים ברמות גבוהות כגון " קינג קונג","פנדה" ,"רד רובי" ו"הבלו בולט"
או שרואים את הצבע העז והמושלם של הקריסטלים בעיקר בקוים הטהורים (PURE LINE) ותחביב זה נמצא בשל כך בנסיקה גדולה מאוד בכל רחבי העולם .
חובבי אקווריומים מכל התחומים( או חדשים לגמרי בתחום) לפעמים מקבלים חשק ורוצים מידית להכנס לתחום
אם אפשר שתהיה להם השרימפסיה עם השרימפסים היפים האלה בצורה מהירה ומיידית .
לא חסרים גם אנשים (בכל העולם) שרואים את התחביב תופס תאוצה ואת המחירם היקר עבור יצורים קטנים אלה שמאמירים במיוחד בדרגות הגבוהות ורואים את הפונטציאל העסקי אל מול עניהם,
וכמובן גם תמונות של מיכלים מלאים לא חסרות ברשת אז הכל נראה אפשרי .




"קינג קונג" (צילום של חגי12)


"רד רובי " (צילום של יובל.מ)



"בלו בולט" (צילום של חגי12)

השרימפסיות תפסו תאוצה בארץ מזה כמה שנים וכיום אנחנו אולי קצת מתחילים מעט לסגור פערים אל מול העולם בגידול שרימפסים ברמות גבוהות.
אך מעבר לקריאת חומרים תאורטיים יש נופך חשוב של ניסיון שפשוט אין לו תחליף .
הישרדות גידול ורביה של שרימפסים ברמות אלה הוא קשה ,
הם דורשים את התנאים שלהם ואני לא ממליץ לאף אחד להיכנס לתחום ללא ניסיון קודם ולמידה מדויקת של מה צריך לעשות ואיך עושים אותו כמו שצריך .

המון נכתב על הקריסטל האדום כיום אנו מגדלים אותו בארץ בהצלחה
אך צריך גם לזכור שאם לפני שנים היה קשה מאוד לגדל את השרימפסים האלה והיה צורך לשמור על ערכים מסויימים ולעבוד קשה לשמר אותם
היום כבר המשימה קצת יותר קלה ואפילו דיוחים של רביה בבמי ברז לא נדירים לגמרי וזאת כיוון
שחוסנם של השרימפסים השתפר אחרי דורות רבות וערבובים שונים שהגדילו את המאגר הגנטי של השרימפסים וחיזקו אותם.

בהתחלה שרימפס זה יצא כמוטציה לשרימפס הקריסטל השחור ובודד מהשאר
ממנו יצא בסופו של דבר הזן האדום אך כאשר בידדו את הגן האדום למעשה המאגר הגנטי הצטמצם מאוד והיה קשה להחזיק אותם בחיים והם היו מאוד עדינים
בדיוק כפי שמבצעים סלקציה לדרגות בתוך הקריסטל האדום ( S עד SSS ) וככל שמצמצמים לדרגה הגבוהה היא עדינה יותר לכן לגדל גם אי אפשר להגדיר את כל הקריסטלים כעדינים באותה רמה .
מקביל הדבר לכלבים גזעיים שככל שהם יותר גזעיים הם יהיו יותר בעלי בעיות ויותר עדינים יותר .
מרבים מקיצועיים משתמשים בטכניקה הנקראת cross back
בכדי להגדיל את המאגר הגנטי ולחזק את השרימפס לאחר הדילול שעבר במשך דורות ולמעשה מרבים שרימפסים אלו עם דרגות נמוכות בחזרה .
ובכך עם הזמן גם השרימפסים היקירים ביותר יהפכו לעמידים ויציבים יותר ולמחירם ירד בהתאם
אך גם לפני שמחירים יורדים כאשר הם עוד בשיאם אנשים מוכנים לשלם המון כסף כדי ששרימפ כמו הפיור ליין מטאיוון או הפינטו שרימפ הגרמני או כל מטוציה כזאת תהיה אצלם במיכל
ובמכירות מסביב לעולם אפשר לראות עדויות לרמות חדשות של שיגעון ומחירים שמשולמים על שרימפסים בודדים .



"פינטו שרימפ אדום" (צילום יובל.מ)


"פינטו שרימפ אדום" (צילום יובל.מ)


קו טהור ( Pure Line ) אדום




המחירים מופקעים ומיקום הגידול שלהם סודי בעיקר כדי לשמור על אינטרסים כלכליים של המגדלים.
ישנם סודות רבים בכל הקשור לגידול ולתנאים המסופקים להם לדרך הייצור שלהם ואפילו טענות במקומות מסוימים בחול
על אינפורמציה מוטעית שנימסרת מצד מגדלים או מוכרים לאנשים הקונים אותם.
האמת נמצאת כנראה באמצע כיוון שיש אינטרס למגדלים לשמור על מחיר השוק והצלחה בריבוי ומכירה בין חובבים תוביל לירידת הערך שלו במיוחד אם יחשף מידע מדויק על אופן הגידול
אך מאידך לכל מגדל תורה ואידאולגי שונה לגבי דרך הריבוי או שהוא מנהיג סידור שונה למיכל שלו
ובאמת שלכל אחד מהם עובד משהו שונה שלא בהכרך יעבוד בהמשך אצלך או עם השרימפסים שתחזיק .

בניגוד לחיות אחרות שלרובן יש מרווח טעיה מסוים, כלומר אם קרה משהו אפשר לתקן או לרפא אותה
ואפילו דג חולה יכול לתת לנו לפעמין כמה ימים של בידוד בקרטינה לטיפול תרופתי אז לשרימפסים הוא לרוב לא קיים
ואפשר לראות מאות שקלים נעלמים בן לילה מהמיכל בלי שהיתה לנו האפשרות להבין או לנסות לתקן את מה שקרה
לעיתים הם מתים לאחר כמה ימים שהכל היה נראה תקין רק בגלל שהמעבר היה להם יותר מידי .
אז לפני שמתחילים לגדל שרימפסים עדינים כאלה חשוב להגיע מוכנים מראש עוד לפני שמתחילים איתם בכלל גם בגלל המחיר וגם בגלל שחבל עליהם כיצורים חיים .

הטעות הראשונה היא לא ההשקעה הכספית אלה הסבלנות !
סבלנות היא מעלה עיקרית ונהיא נחוצה אפילו עוד לפני שמביאים את השרימפסים הביתה
בדומה לטעויות שנעשו בהתחלה שהסילאווסים מאינדונזיה הגיעו (בעיקר בגלל חוסר ידע)
הפעם מוטציות יפות אלה נוצרו ויש את הידע (בכתובים ובאינטרנט ) שיכול לעזור מאוד בגידולם
וזאת כנראה הנקודה הראשונה להתחלה שלנו .
לפני שמתחילים בכלל כדאי ללמוד ממאמרים ומאתרים יעודיים כמה שיותר וכמו כן ממגדלים מנוסים שיכולים לתרום מניסיונם .
חלק מהסוגים פחות מסובכים לגידול לעומת אחרים שיותר קשה ויהיו סלחניים בהתחלה ,
לשרימפסים העדינים הפרמטרים צריכים להיות מדוייקים ויציבים מבחינת טמפ' ,קשיות,PH ומומסים אורגניים ,
אז בהחלט מומלץ לצבור נסיון בגידול שרימפסים מהזנים הקלים ולהתקדם אל הקשים בצורה הדרגתית.
נקודה שניה שחשוב להבין שאחד העזרים העיקריים להצלחה עם שרימפסים כאלו הוא יציבות של פיל בכל הקשור לתנאים במיכל .
לנו רוב החובבים הרגילים אין חדרים יעודיים לגידול שבהם יש בקרת אקלים או מיזוג פועל 24 שעות
וגידול השרימפסים זה עדיין רק תחביב ולא עבודה אז כנראה לא נערוך מעקב הכולל מדידות יומיות או דו יומיות
לכן יש פה כבר עניין של סיפוק תנאים שלא כל אחד יכול לספק לזנים האלו אך בלעדיהם הסיכוי להצלחה פוחת בצורה משמעותית.
חשוב לזכור שגם המגדלים המנוסים ביותר יכולים להכשל לפעמים אז צריכים להיות מוכנים לכל אפשרות
גם לזאת שההשקעה הכספית שלכם היא הימור שתוצאותיו לא ידועות אבל כמובן שעלינו לעשות את המקסימום לעזור להצלחה .
באופן כללי אפשר לשים את האצבע על מספר נקודות מפתח בגידול זנים כאלה:
מנינו כבר סבלנות ויציבות .
הזרימה של המים חייבת להיות עדינה ולא חזקה כשפני המים זזים לאט.
הטמפ' נעה מ-16 מעלות עד הגבול העליון לריבוי 26 ב-27 מעלות לא תהיה רבייה ותתחיל גם תמותה .
האידאלית היא בין 22-24 מעלות שכמובן תהיה כמה שיותר קבועה ללא תנודות..
PH נע בין 5.8 ל- 6.6 לסוגי הקריסטלים השונים ובערך עד 6.8 לטייגרים מיוחדים .
מוליכות וקשיות נמוכה ככול האפשר שאיזור ה 150-200 מיקרוסימנס נחשב אצל רוב המגדלים המנוסים כמוצלח

העיצוב של המיכלים יהיה ממש כמו הביוטופ שלהם בטבע: עלים (עלי שקד הודי,מוסים ומצע) ויהיה עם מקומות מסתור רבים .
המיכלים יהיו מעל ל 60 ליטר בכדי לספק עזרה לשמירת יציבות המיכל מבחינת הערכים.
אסור שיהיה עומס ביולוגי על האקווריומים יתר על המידה!
הריקבון של העלים עוזר גם להורדת ה- PH אבל יוצר בעיה של זיהום דבר שמקשה על השרדות של השרימפסונים לכן צריך לעשות בו שימוש בצורה מושכלת למניעה בעליית ערך הפוספאט.
המצע המומלץ הוא מגרגרי חימר ללא דישון קטן ככול האפשר והוא לא בהכרח מצע שמשפיע על ערכי המים .
מערכת הסינון לרוב תת קרקעית שהשאיבה היא דרך פילטר חיצוני או מעלית אוויר ומערכת זו מפחיתה את העומסים האורגניים ושומרת על ריכוז חיידקים אנאירוביים רעילים קטן ,שיכול להזיק לשרימפסונים
וזאת כדי לשמור על איזון ויציבות תמידית,אוכלוסיה גבוהה כמות הרפש גדולה....כמות בקטריות גדולה ומחסור בחמצן הפילו המון מערכות ומהוות פקטור מכריע להצלחה.
לכן זאת עוד סיבה למה לא מומלץ לגדל את השרימפסים באקווריומים קטנים מידי
המצע בסידור פילטרזציה שכזה לא יכול להיות דק מדי כיוון שהאפקטביות שלו יורדת הרבה יותר מהר .
הסכנה גדולה יותר שאין פילטר תת קרקעי שאיבות רפש הם אופציה מסוכנת מעבר לקושי הטכני בשאבית רפש בסוג מצעים כאלה הסיכון לשינוי בערכי המים לרעה גדול גם הוא .
המראה של ערמת שרימפסים על טבלית מזון הוא אומנם יפה אבל הוא מקשה על השרימפסון הקטן שבתחילת חייו לאכול כיוון שהוא מסתובב בשטח קטן והסיכויים להגיע למזון כזה קלושים
בנוסף לעובדה שלזנים אלה הצאצאים מלחתחילה לא עמידים סיכוייו לשרוד יהיו נמוכים.


תצורות חדרים מרחבי הרשת לדוגמא:









גם שהשרימפסון הזה יהיה סביב איזור קטן שיש עומס חיידקים גבוה או אנאירובי בדיוק בנקודה זו,
רוב הסיכויים שהשרימפס הצעיר ככל הנראה לא ישרוד.
נקודה נוספת ,ההצלחה בריבוי עולה במיכל מחומצן כהלכה ויש לדאוג לכך בצורה מספקת .

באיקלום שרימפס חדש כזה האיקלום חייב להיות איטי מאוד לצורך השוואה של כל הפרמטרים
וזאת אנחנו עושים ע"י הוספת מים מהמיכל בכמויות קטנות לאורך זמן ארוך וזהיר שלא להכניס את השרימפס לסטרס .

המזון צריך להיות עשיר במינרלים,לא מזהם ומגוון ומותאם לשלבי הגודל של השרימפ וחשוב לא להפריז בכמויות האוכל והתוספים.