פורטל אקווה פורומים מגזין אקווה AquaDex
מאמר מקורי

רוטיפרים - היכרות ראשונית


מאמר הכרות מעולה שכתב לנו Udi_Hakim על רוטיפרים, רקע, דרכי רביה, דרכי אחזקה, ערך תזונתי - בקיצור, כל מה שחובב צריך לדעת.






הקדמה

הרוטיפרים (Rotifers) הם מזון בעל ערך רב מאוד לדגים וחסרי חוליות שונים בתקופה הראשונית של חייהם כשהם לארווה אקטיבית בשל תזונתו האיכותית, גודלו ואופי החיים שלו.

תעשיית החקלאות הימית של רבייה וגידול דגי מים מלוחים למאכל תלויה כולה ביכולת לספק ללארוות הדגים רוטיפרים בשבועות הראשונים לחייהם.



מה הוא רוטיפר?







הרוטיפרים היא מערכת של בעלי חיים מיקרוסקופיים שמכילה יותר מ2000 מינים שמחולקים ל2 מחלקות.

רוב מיני הרוטיפרים חיים במים מתוקים (Fresh) ומקצתם במים מליחים (Brackish) עד מלוחים (Salt).

ישנם מינים שנסחפים בעמודת המים ומרכיבים את הזואופלנקטון בטבע, מינים נייחים שחיים במחילות שהם בונים לעצמם, כאלו שחיים על ובתוך הקרקעית ואף מינים טפיליים שחיים על ובתוך דגים וחסרי חוליות שונים.



כמו שכבר נכתב הרוטיפרים מתחלקים לשתי מחלקות: Monogononta ו- Digononta.

המחלקה Monogononta מכילה את הרוטיפרים עם השיריון החיצוני הקשה ובעלי בלוטת מין יחידה.

הזכרים במחלקה הזו קטנים מהנקבות ולא קיימים כל השנה.



המחלקה Digononta מכילה את הרוטיפרים עם השיריון החיצוני המנוון והרך ולנקבות יש זוג שחלות.



במחלקה זו יש 2 סדרות:

Bdelloidea - לפי מחקרים שנערכו באוניברסיטת הארווארד לסדרה זו לא קיימים זכרים ידועים והנקבות מתרבות בצורה א-מינית כבר עשרות מיליוני שנים, למרות שישנם 360 זנים שונים בסדרה הזו, דבר שסותר לכאורה את תיאוריית הרבייה החד מינית כי הרי ברבייה חד מינית הצאצאים הם שיכפול מדוייק של ההורים ולא יכולים להיווצר זנים חדשים.



כאשר מידרדרים תנאי מחייתם של הרוטיפרים הללו בעקבות ייבוש מקורות המים, יכולים הרוטיפרים להיכנס לתרדמת, לייבש את עצמם ולהפוך לציסטות שלא צורכות כמעט אנרגיה.

כאשר התנאים משתפרים הרוטיפרים הרדומים מרווים את עצמם וחוזרים לחיים (תהליך שאורך שעות ספורות בלבד).

לא זאת בלבד אלא שבזמן התרדמת הרוטיפרים ממשיכים להתרבות (בצורה א-מינית כמובן) וכאשר הם מתעוררים גם הצאצאים שהם פיתחו מתעוררים עימם.





Seisonidae - סדרה זו היא של רוטיפרים מיניים, קיימים גם זכרים וגם נקבות ורובם טפיליים וחיים בתוך זימים של יצורים מיימיים שונים.



הטורף הטבעי של הרוטיפר הוא הקופיפוד (copepod), סרטנים קטנים ודגיגים.

הקופפודים הם קבוצה של יצורים ימיים שחיים במקווי מים מלוחים ומתוקים חלקם פנקטוניים וחלקם חיים על הקרקע, הקופפודים מהווים חלק חשוב ועיקרי בתחתית שרשרת המזון של יצורים רבים.

במקווי מים טבעיים שבהם רמת החנקות נמוכה קיימת אוכלוסיית קופיפודים ששומרת על רמת הרוטיפרים בשיווי משקל מינימלי.

כאשר חלה איטרופיקציה (eutrophication) (עלייה בכמות החנקות במים) קורים שני דברים:

1. אוכלוסיית הקופפודים, הסרטנים והדגים נעלמת מאחר והם לא יכולים לחיות במים מזוהמים.

2. ישנם יותר מקורות מזון (נוטריינטים) עליהם יכול לשגשג הפיטופלנקטון (אצות מיקרוסקופיות), פיטופלנקטון או מים ירוקים הוא המזון הטבעי של הרוטיפרים ככל שריכוז הפיטופלנקטון במים עולה לרוטיפורים יש יותר מה לאכול וריכוזם במים עולה גם הוא.





תרבית רוטיפרים

תרבית ראשונית של רוטיפרים תבוא בצורת ביצים מיובשות (ציסטות) או רוטיפרים חיים.

ע"מ להבקיע ציסטות של רוטיפרים אנו דואגים לתנאי מחייה נאותים של רוטיפרים בוגרים כמו שמפורט בהמשך, הבקיעה תתרחש לאחר 36 שעות בטמפרטורה של 28 מעלות ומליחות של 20ppt.

להכנת התרבית יש לדאוג ל4 פרמטרים:

1. חמצן מומס - יש לשמור על מים מאווררים הייטב, הרוטיפרים יבקעו ויתרבו רק במים עשירים בחמצן.

2. טמפרטורה - הרוטיפרים יתרבו כפונקציה ישירה של הטמפרטורה אולם אצות מים ירוקים לא ישגשגו בטמפרטורות גבוהות, טמפרטורה של 20-30 מעלות מומלצת, אולם יש להיזהר לא לחמם את תרבית הרוטיפרים יותר מידי.

3. תאורה - יש לשמור על התרבית תחת אור שמש או תאורה פלורסנטית, בניגוד לארטמיה שם אנו רק מבקיעים ביצים בתרבית הרוטיפרים אנו בונים על רבייתם ולכן התאורה משחקת פה תפקיד חשוב.

4. תזונה - ניתן להאכיל את התרבית בשמרים, קמח דגים, קמח אורז וכו... אולם המזון הטוב ביותר הוא פיטופלנקטון חי (מים ירוקים) , אצת נאנוכלורופסיס (Nannochloropsis) קפואה או משומרת, אצת פאבלובה (Pavlova) משומרת ואצת איזוקרייסיס (Isochrysis) משומרת.

לרוטיפרים חילוף חומרים מהיר מאוד והם צריכים לאכול כל 4 שעות.



תזונת הרוטיפרים



שמרים - בהאכלה של שמרים מאכילים 1g שמרים על כל מיליון רוטיפרים.

אסור לבסס את תזונת הרוטיפרים על שמרים בלבד מאחר ובצורה זו חסרים בהם ויטמינים וחומצות אמינו שחיוניות לגדילה תקינה של הדגיגים, ממחקרים עולה שדגיגים שהוזנו ברוטיפרים שתזונתם התבססה על שמרים בלבד לא שרדו את השבועות הראשונים לחייהם.

הדבר נובע מחוסר בחומצון שומן בלתי רווי (HUFA), מחקרים מראים שמחסור בחומצות אלו גורם ללארוות הדגים לעיוורון, איזון רמת הקורטיזול בדם ומשפיעות על הקשריים העצביים.

מלבד זאת איכותה תרבית רוטיפרים שמואכלת בשמרים מידרדרת, רביית הרוטיפרים יורדת עם הזמן וכך גם איכות המים שלהם, קל מאוד לחסל את התרבית בצורה זו.

רוטיפרים שהוזנו בשמרים חייבים לעבור העשרה כמו שתפורט בהמשך.



פיטופלאנקטון - פיטופלאנקטון היא בעצם אצת מים ירוקים, ניתן לבסס את תזונת הרוטיפרים עליה או לפחות להעשיר את הרוטיפרים יומיים לפני ההאכלה באצה זו.



נאנוכלורופסיס (Nannochloropsis) - היא אצה ירוקה שמשמשת בחקלאות הימית לגידול רוטיפרים ולארוות של צדפות וח"ח שונים.

האצה עשירה מאוד בחלבון, פחמימות וחומצות שומן בלתי רוויות.

ניתן להשיג בקבוקי נאנוכלורופסיס מרוכז או נאנוכלורופסיס בצורה קפואה ולשמור בהקפאה במשך שנים.

צורת האכלה זו באצה מרוכזת תגרום לתרבית להתרבות יותר מהר מאשר גידול על אצת מים ירוקים מתרבית ביתית.



מזון לרוטיפרים- ניתן להשיג מזונות בצורה אבקה או נוזל מרוכז להאכלת רוטיפרים, בצורה זו ניתן להמעיט בהעשרה מאחר ורוב המזונות המסחריים כבר עשירים דיו.





מוצרי נאנוכלורפסיס מתוך www.reed-mariculture.com



העשרת רוטיפרים - ישנם נוזלי העשרה שונים לרוטיפרים ש"מעמיסים" עליהם כמות גדולה של EPA ו DHA ואומגה 3.

העשרת הרוטיפרים 6-12 שעות לפני השימוש בהם מומלץ מאוד ומגדיל את שרידות לארוות דגי המים המלוחים.

SELCO - הוא נוזל העשרה שפותח בבלגיה ונועד לארטמיה ורוטיפרים.

ניתן לרכוש אותו ישירות מ: www.brineshrimpdirect.com

Red Peppers - מעין משחה להעשרת רוטיפרים וארטמיה, מלאה בויטמינים וחומצות שומן בלתי רווי, משמשת הרבה בחוות גידול ורבייה ברחבי העולם.

www.bernaqua.com

ALGAMAC3000 - אבקה להאכלה והעשרה של ארטמיה ורוטיפרים שעשויה מהאצה schizochytrium, זוהי נוסחה משופרת של המוצר הקודם ALGAMAC2000 שמכילה פי 2 יותר DHA (OMEGA3).

www.aquafauna.com







גידול רוטיפרים במערכת קטנה בצורה ביתית

נשתמש בדלי של 20 ליטרים.

נמלא אותו ב15 ליטרים מים במליחות 0.015-0.019 ובטמפ' של 25-30 מעלות.

יש לשים בדלי אבן אויר שמחוברת למשאבת אויר שתעשיר את המים בצורה קבוע בחמצן.

יש לדאוג בצורה קבועה שהרוטיפרים לא יהיו רעבים, המים צריכים להיות בגוון ירקרק (במידה ומאכילים באצת נאנוכלורפסיס) בצורה קבועה.

בצורה יומיומית מטפטפים מעט מנטרל אמוניה (לפי הוראות היצרן) שמותאם למערכות מים מלוחים מאחר ואין לנו פילרטציה ביולוגית בתוך הדלי.

כאשר רוצים להאכיל ברוטיפרים מוציאים ליטר של מים מהאקווריום ושופכים לדלי עם הרוטיפרים דרך מסננת דקה (של קפה לדוגמה), ע"מ לא להכניס לתרבית הרוטיפרים קופיפודים.

מערבבים היטב את הדלי עם הרוטיפרים ע"מ להרחיף את הרפש ומוציאים ליטר של מים מהדלי לתוך האקווריום.

במידה ואנו מאכילים ברפיוג רצוי לסגור את זרימת המים אליו לחצי שעה עד שעה, במידה ואנו מאכילים באקווריום הראשי מומלץ לנתק את הפורק לפרק זמן זהה.





הכנת "תרבית יבשה"

על מנת להכין ביצי רוטיפרים (במינים שיכולים להתרבות בצורה מינית) כל שעלינו לעשות הוא לדאוג שהן יטילו ביצים ברבייה מינית.

הגורם העיקרי לזה הוא התזונה שלהם, כאשר אין לרוטיפרים מה לאכול הם מתחילים להתרבות בצורה מינית מאחר והאינסטינקט שלהם אומר שיש לדאוג לדור חדש מאחר והנוכחי כנראה ימות מרעב.

דואגים לפטם את התרבית במשך מספר ימים במים ירוקים ונותנים להם להתרבות, כאשר אנו רוצים לייצר ביצים אנו מפסיקים את הזנה של הרוטיפרים לחלוטין, לאחר 10 ימים מייבשים את המיכל, בתחתית המיכל יהיו הביצים שמוכנות להבקעה נוספת.



כאשר מתחילים תרבית ראשונית או מתחילים תרבית חדשה מתרבית בוגרת נהוג לחטא את התרבית ההתחלתית ע"מ למנוע מקופיפודים ויצורים אחרים להיכנס לתרבית החדשה ולהשפיע על קצת ההתפתחות שלה.

כדי "לנקות" אותו מיצורים אחרים משתמשים בחומצה שנקראת בסודין (Basudine) ביחס של 1.5 מ""גל (Agbon et al., 2002), כאשר התרבית נקייה לא יהיה שום דבר שיפריע לרוטיפרים להתרבות.

ניתן לנקות את התרבית גם עם: Trichlorfon במינון של 0.25 מ"גל, Fenthion, וDiflubenzuron



ריבוי דגי מים מלוחים

המדען היפני Takashi Ito החל להאכיל לארוות של דגי מים מלוחים לפני 43 שנים ברוטיפרים מסוג Brachionus ונחשב לחלוץ של ריבוי דגי המים המלוחים ע"י רוטיפרים.

צוואר הבקבוק העיקרי ברביית דגי מים מלוחים הוא אחוז התמותה הגבוהה בימיהם הראשונים שנובע ממזון לא מתאים או לא מספק.

הלארוות שבוקעות מהביצים דורשות מיידית מזון איכותי ועשירבכמות גדולה, רוטיפרים אינם המזון הטבעי של לארוות דגי מים מלוחים אך הם מתאימים ביותר מאחר והם עשירים בחומצות שומן בלתי רווי (HUFA) ומספקים קצב גדילה טוב ואיכותי אפילו במיני דגים בעייתיים שדורשים מזון קטן מאוד.





סוגי רוטיפרים שימושיים

Brachionus plicatilis

O. F. Muller 1786

אורך ממוצע 270 מיקרו מטר.

זהו המין החשוב ביותר בחקלאות ימית בארץ ובעולם, הוא משמש מזון ראשוני לדגי הדניס, אנשובי (Engraulis mordax), ילוטייל (yellowtail Seriola), מיני שרימפס וסרטנים שונים, כמו כן שושנונים, אוסילריסים ואלמוגיות.

מתרבה בצורה הטובה ביותר במליחות נמוכה של 10-20 ppt (1.001-1.002), טמפרוטרה של 25-30 מעלות צלסיוס ויכול לחיות במים מתוקים ומלוחים.









Brachionus rotundiformis

Tschugunoff, 1921

אורך ממוצע 180 מיקרו מטר.

רוטיפר זה דורש טמפרטורה גבוהה ע"מ להתרבות ורצוי להחזיקו ב28-31 מעלות.

רוטיפרים קטנים מאוד בהם משתמשים לרביית Siganus canaliculatus

(דג מאכל במזרח), בקלה וסוגים שונים של גובים.







Brachionus calyciflorus

Pallas, 1766

אורך ממוצע 380 מיקרומטר.

רוטיפר של מים מתוקים, ניתן לדגי מים מתוקים, למינים שונים של שרימפ בעיקר ולדגי מים מלוחים כמו האוקונוס (bass).

ניזון מפיטופלאנקטון בגודל של 3-12 מיקרומטר, הרוטיפר מתרבה בצורה מהירה מאוד ברבייה א-מינית.

תגיות
מזון