פורטל אקווה פורומים מגזין אקווה AquaDex
מאמר מקורי

המצע -סקירה


איזה מאמר!!, מסע נפלא בינות לסוגי המצעים בצמחייה, לצערי כותב המאמר מעוניין לשמור על אנונימיות, אני רק מקווה שלא יפסיק לשלוח מאמרים

בבקשה תחכימו.

המצע -סקירה



כותב המאמר הוא גולש שמעדיף לשמור על אנונימיות ואנו מכבדים את בקשתו.




ההתעניינות לעומק שלי במצע, החלה לאחר שראיתי פעם אקווריום צמחיה מהמם שהצמחים בו שגשגו. צמחים שנחשבים קשים לגידול ובעייתיים גדלו שם כמו עשבים שוטים. במילה משגשג אני מתכוון שההופעה של הצמח מביאה לידי ביטוי את מלוא הפוטנציאל שלו, כלומר שהוא נראה במיטבו. בניגוד למצב שהצמח גדל או במקרה הגרוע רק שורד. כדי שהצמח ישגשג צריכים להתקיים כל התנאים לכך באופן אופטימלי.

לאחר שבדקתי את התנאים הקיימים באקווריום זה כמו תאור



ה, דישון כולל מתן CO2 , איכות המים וכיוצ"ב פרמטרים, נוכחתי שהתנאים שם היו זהים לשלי להוציא המצע.

לאור מקרה זה התוודעתי לחשיבות הרבה שיש למצע בגידול צמחים בהצלחה.



מטרות המצע:



1. כדי לשמש מקום לעיגון הצמחים שלא ישייטו או יצופו במי האקווריום.

2. המקום בו הצמח יכול לקלוט באמצעות שורשיו חומרי הזנה.



לשם מילוי מטרה זו ביעילות וכהלכה צריכות להתקיים במצע שתי תכונות עיקריות:

א. חמיצות

ב. CEC גבוה.



א. חמיצות



ב – PH נמוך, חומצי, עולה יכולת הצמח באמצעות שורשיו לקלוט מינרלים כמו ברזל, מנגן וחנקן.

בתנאים חומציים של המצע ישנן בקטריות שמאפשרות למחזור החנקן לנוע בכיוון הפוך. כלומר, להפוך ניטרט (3N0) לאמוניה/אמוניום (3NH4/NH) .

צמחים מעדיפים לקלוט את החנקן שלהם בצורת אמוניה/אמוניום על פני ניטרט. באין אמוניה יצטרכו הצמחים להוציא אנרגיה כדי להמיר את הניטרט לאמוניה ורק אז יהיו מסוגלים לספוג אותו. במצע חומצי (נמוך מ- 7 ), יימצא רוב האמוניה בצורה של אמוניום (4NH) שהוא משמעותית פחות רעיל לדגים.



בניסויים נמצא שה – PH האופטימלי במצע הוא 6.6.

אין קשר הכרחי בין ה –PH של המצע לזה של המים.

ה-PH של המצע יכול להיות באופן משמעותי שונה מה-PH של עמוד המים שמעליו.



ב. CEC

אחרי שהבנו מדוע יש חשיבות ל – PH של המצע, נעבור לנושא שהוא קצת יותר מסובך. כדי לא להיכנס להסברים מדעיים מדי בתחום הכימיה והביולוגיה אעשה זאת בפשטות על-מנת שלא אייגע את הקורא הממוצע.

כאן נכנס מושג חשוב מאוד שנקרא CEC -Cation Exchange Capacity - כושר חילופי קטיונים. כלומר, היכולת לספח יונים של חומרי הזנה טעונים מטען חשמלי חיובי.



רוב חומרי ההזנה לצמחים קיימים בצורת יונים בעלי מטען חשמלי חיובי (קטיונים) ובעלי מטען שלילי(אניונים). כיוון שמטענים מנוגדים נמשכים זה לזה אתה מוצא בתמיסה קטיונים קשורים לאניונים. חוזק הקשרים שנוצרים תלוי בסוג הקטיון ובסוג החומר ממנו מורכב המצע. קטיונים אלו שמוחזקים ע"י המצע, לא קשורים אליו באופן קבוע, אלא יכולים להשתחרר וקטיונים אחרים יכולים ליטול את מקומם. חילופי גומלין אלו נקראים "חילופי קטיונים".



באמצעות חילופי קטיונים יוני מימן, שמשתחררים מקצוות השורשים, מתחלפים עם יוני חומרי הזנה שנספחים לשטח הפנים של חלקיקי המצע. שחרור חומרי הזנה אלו לתוך תמיסת המצע מאפשרת את קליטתם ע"י הצמחים.



היכולת של חומר להחזיק קטיונים במצב שהם מוכנים ומזומנים להחליף עמדות ותפקידים ביניהם נמדדת כמותית לכל יח' משקל או נפח של חומר ממנו מורכב המצע ונקרא CEC.



באופן עקרוני אנו מעוניינים שהמצע יהיה מורכב מחומרים בעלי CEC גבוה.

חומר בעל CEC גבוה פירושו שהוא פועל כספוג שמושך חומרי הזנה לתוכו ועושה אותם זמינים לשורשי הצמחים. היכולת הגבוהה של החומר לספח יונים טעונים חיובית ולהחזיק אותם אצלו בצורה רופפת וזמינה לצמח.



המצע מספק את הסביבה שמאפשרת את קיומם של התהליכים הכימיים שבהם שורשי הצמחים מסוגלים לקלוט את חומרי ההזנה השונים, להם הם זקוקים.



קשירת המינרלים לחלקיקי המצע גם מונעת מבעדם לדלוף ולהימהל בעמוד המים שמעליהם (פחות אוכל לאצות). המשותף לכל החומרים האלו הוא במילים נרדפות ספוגיות, אווריריות, נקבוביות - בעלי כושר ניקוז גבוה.



המאפיין אותם הוא שהם בעלי שטח פנים עצום ובעלי משקל סגולי קטן.

חומר המצע, שהוא בעל CEC גבוה, יכול כל הזמן להיטען מחדש (כמו מצבר) בחומרי הזנה. בגלל התכונות שלו, של שטח פנים עצום והיכולת הגבוהה שלו להמיר קטיונים, הוא כל הזמן מספח אליו מינרלים של חומרי הזנה ומאידך משחרר אותם בקלות לפי צרכי הצמחים . לפיכך המצע משמש כמאגר בלתי נידלה של חומרי הזנה זמינים לצמחים. לשם המחשה ניתן להמשיל זאת כאל פקדון בנקאי נזיל שאתה יכול להפקיד בו כספים (חומרי הזנה) ומאידך למשוך ממנו לפי הצורך.



להסביר זאת יותר פשוט וברור כפי שעשיתי לעיל אינני יכול.



3. בקטריות

המצע מספק בית לסוגים שונים של בקטריות ומיקרואורגניזמים. המצע, שאנו דואגים שיהיה בעל שטח פנים גדול, גם משמש כאכסניה מעולה למושבות של יצורים זעירים אלו במיליוניהם.

רובן הן אירוביות וזקוקות לשפע של חמצן כדי להתקיים ולבצע את מלאכתן החיונית. רוב צריכת החמצן של המצע נצרכת ע"י הבקטריות. בקטריות אלו דואגות בין היתר גם לקיום מחזור החנקן שהופך בנוכחות חמצן אמוניה-ניטריט-ניטרט.



קיימות במצע גם בקטריות אנאירוביות - בקטריות שפועלות בסביבה שבה שיעור החמצן נמוך מ - 1%. לרוב הקוראים וודאי יש קונוטציות שליליות ממקרים של מצע אנאירובי שקשור בהשחרת שורשי הצמחים, מצע שחור ובמקרים הגרועים גם ריח סרחון שעולה מהמצע שמזכיר ריח של ביצים סרוחות או של מרחצאות עשירים בגופרית. כשקורה שנוצר במצע גז סולפיד H2S או מתאן זה סימן גרוע שבמקרים חמורים מחייב הפיכת המצע.

לפיכך סוברים הם שאסור ליצור תנאים לקיומן של בקטריות אנאירוביות. אך טעות גדולה היא בידיהם.



בקטריות אלו הן חיוניות בעיקר לצמחים: הן הופכות את הניטרט בתמיסת המצע לאמוניום כפי שהוסבר קודם לכן. בנוסף לכך הן מאפשרות למיקרואלמנטים כמו ברזל ומנגן להיות זמינים לצמחים. הבקטריות גורמות לתהליך כימי שבו הופך הניטרט לאמוניה. כלומר, היפוך לתהליך שביצעו קודם הבקטריות האירוביות.



הערה על הברזל: הברזל הוא היסוד הקריטי והמפתח. הוא נכלל בין יסודות הקורט שחיוניים לצמח. פירוש הדבר שיסודות אלו נדרשים לצמח אך בכמות מזערית. אך מהכמות האדירה של ברזל שאנו שופכים למים ניתן לשער שהוא מקרו כמו חנקן למשל. הסיבה לכמות העצומה ביחס לניצולת שלו מוסברת שבמי האקווריום העשירים בחמצן (כתוצאה מהפוטוסינטיזה) הברזל הזמין שניתן בצורת⁺²ʾ Feʿ מתחמצן מהר עוד לפני שיש סיפק בידי הצמחים לקלוט אותו ונהפך ברובו ל - ⁺ ³ʾ Feʿ שהוא עבור הצמח "חלודה", כלומר צורה בלתי זמינה. זאת על אף שהברזל קשור (chelate) לחומצה אורגנית כדי לעכב את חימצונו המהיר. בקטריות אנאירוביות מסוגלות להפוך "החלודה" לצורה זמינה לצמח.



כדי שברזל יהיה בר-השגה מהמצע, אתה צריך להשתמש בחומרים שמכילים ברזל - חימר, אדמה, לטרייט או תוספים שמכילים ברזל יחד עם כמות קטנה של חומר אורגני כמו כבול. החומר האורגני מספק חומר הזנה לבקטריה אנארובית (שפועלת ללא חמצן) כדי להפוך ברזל בלתי מסיס לברזל מסיס. הכבול גם משחרר חומצות (humic acids) שמשמשים מקשרים (chelator) טבעיים ליונים טעונים חיובית כמו Fe2+ ועושה אותם זמינים במים לצמחים.



ככל שאנו יורדים בשכבות המצע לעומק, שיעור החמצן הולך ופוחת עד שבתחתיתו ,אם המצע מספיק עמוק, הוא נעשה אנאירובי. כלומר, מצע בעומק של למעלה מ - 8 ס"מ נחוץ כדי לאפשר קיום תנאים של אזורים אנאירוביים. אחרת כל החמצן שנוצר בעמוד המים ימנע מתהליכים כימיים מאוד חיוניים להתבצע במצע.



באקווריום שתול בצפיפות עם תאורה של מעל חצי ואט לליטר והזרקת2 CO ,שהצמחים עושים בו חיל, לא יכול להיות מצב שהמצע יהפוך לאנאירובי מעבר לסביר ולכיסים אנאירוביים מועילים. כיוון שהשורשים מעבירים למצע חמצן (הבועות הגדולות שעולות מהמצע) כפי שהצמח מבעבע חמצן מהעלווה במשך התאורה. זה אפשרי רק מתחת לגזעי עץ וסלעים שמונחים על המצע. הפעילות המיקרובית במצע מושפעת מהטמפרטורה. בטמפרטורות גבוהות הריאקציות הכימיות

מואצות מאוד.



שמירת מקורות הזרחן והברזל בתוך המצע מסייע להגביל את זמינותם של חומרי הזנה אלו לאצות. זה הסוד של גידול צמחים יפים בלי בעיות רציניות של אצות. למעשה, רוב צמחי המים גדלים הרבה יותר טוב כשהם מקבלים מהמצע את חומרי ההזנה להם הם זקוקים.



נמצא שהצמחים מעדיפים לקלוט את הזרחן דרך שורשיהם ,כלומר מהמצע מאשר מהמים דרך העלווה.



אספקטים נוספים

סדר המצע בשיפוע כאשר בחזית עומק המצע לפחות 4 ס"מ ומאחור לפחות 8 ס"מ. לשם שמירה על שיפוע, העזר בבניית טרסות עשויות ממחיצות או מסלעים, שאם לא כן, גובה המצע יטה להשתוות כתוצאה מעקירת ושתילת צמחים.

החצץ הדק צריך להיות אינרטי כלומר, שלא ישנה את כימיית המים כתוצאה מהפרשת סידן ומגנזיום. ניתן לבדוק זאת באמצעות חומצה ורואים אם הוא תוסס או מבעבע. גודל הגרגרים של 2-4 מ"מ. כיוון שאין לו שטח פנים ולא CEC אינו יכול לשמש כמדיה לאחסנת יוני הזנה לצמח. שימושו הוא בשיכבה העליונה כדי לפקוק המצע ולחתום אותו מדליפת דשנים וגרגרים קטנים מעומק המצע למים שיגרמו לעכירותם. כיוון שמשקלו הסגולי רב ביחס לחומרי המצע היעילים, משמש הוא לעיגון הצמחים למצע בעיקר צמחי גבעול.

צבע הדגים והצמחים יופיעו יותר בולטים ועשירים על רקע מצע כהה. זה גם מתאים לסביבה הטבעית של המים הרכים באמזונס.

נוכחתי שצמחים עם מערכת שורשים חזקה ומפותחת ,שניזונים בעיקר משורשיהם וכן גם צמחי דשא לחזית האקווריום כמו גלוסו', גדלים טוב יותר במצע שגודל גרגריו קטן כמו של אדמה, כלומר פחות מ- 1 מ"מ. לעומת זאת צמחי גבעול מצליחים יותר במצע שגודל גרגריו כ - 4 מ"מ.



סקירה על חומרי מצע



חימר

מורכב מגבישים מינרליים של תחמוצות צורן, אלומינום וברזל. גודל הגרגרים פחות מ2- מיקרון. יש הרבה וריאציות לרכיבים ולתכונות מהם מורכב החומר שנקרא "חימר".

חימר מאופיין בשטח פנים עצום, יחס גבוה מאוד של שטח פנים/נפח. שטח הפנים של חימר גבוה פי תריסר אלפי מונים מזה של חצץ או חול שעשוי מצורן או קוורץ. גרגרים אלו עם שטח פנים ו - CEC גבוה יכולים להיקשר בחוזקה אחד לשני. זו הסיבה בגינה החימר שומר על צורתו ומדוע כלי חימר (שרופים או לא) מחזיקים מים. מולקולות המים הגדולות אינן יכולות להידחק בין שני גרגרי חימר. חלקי החימר טעונים שלילית [זה בגלל שיוני הסיליקון ( +4 si) בתוך המבנה המקורי של החימר נוטה להיות מוחלף בהדרגה ע"י קטיונים אחרים בעלי מטען חיובי אך במידה פחותה יותר. גירעון זה בקטיונים גורם לו להיות בעל מטען חשמלי שלילי שלהוט לספח אליו קטיונים ובין היתר של חומרי הזנה חיוניים לצמח]. בגלל שהגרעין טעון שלילית, שטח הפנים החיצוני של חלקי החימר והאדמה מושכים ונקשרים לקטיונים. בגלל תכונות אלו החימר אינו אינרטי: הוא מושך אליו יונים של סידן ומגנזיום שגורמים לירידה ב - KH של המים. אך בתנאי המים הקשים של ארצנו זו דווקא תכונה חיובית.



שני חסרונותיו הגדולים של החימר הם:

א. הקשר ההדוק בין גרגרי החימר גורמים לכך שהחומר יכול בנקל להיעשות אנארובי בגלל שקשה להשיג בו סירקולציה.

ב. בגלל גודל הגרגרים הקטן שלו הרי כל הפרעה בו ,כמו בשתילה מחדש או עקירת צמחים ,גורמת להתמרות ענן אבק שמעכיר את המים. האבק ששוקע על העלים עלול לשמש מצע טוב לאצות. בהמשך נראה כיצד ליהנות מהתכונות הנהדרות של החומר הזה ומאידך להתגבר על מגבלותיו.



כבול

כבול הוא חומר אורגני שנוצר מחלקי צמחים, בעיקר מתאית, שנרקבו בחלקם. היכן שפעם היו ביצות ומקווי מים סגורים, כשהתנאים החומציים ומחסור בחמצן מנעו להשלים את פירוקם.



כבול הוא חומצי, ה- PH הטבעי שלו הוא 4.8 - 3.4, בעל CEC גבוה מאוד, סופג חומרי הזנה ומחזיק בהם לתועלת שורשי הצמחים. לצורך פירוקו כחומר אורגני הכבול צורך חמצן רב מה שגורם למצע להיעשות אנארובי ובכך מסייע לבקטריה המפחיתה ברזל וניטרט ,שגורמת לעשותם זמינים לצמחים. החומצות של הכבול גורמות להחלשת הקשרים הכימיים של חומרי ההזנה ומאפשרות מיחזור מהיר יותר והמינרלים נעשים מסיסים במים.



כשהאקווריום חדש אין בו כלל חומר אורגני. לפיכך הכבול משמש להרצת אקווריום חדש כדי לתת לצמחים משהו כדי להיזון ממנו כשאין זולתו חומר אורגני אחר. בדרך זו לצמחים יש נקודת זינוק טובה ויכולת ליהנות מחומרי הזנה כבר מהיום הראשון.



כבול הוא האמצעי כדי לגרום למצע להיעשות חומצי וכן תורם לאנאירוביות שלו.

בקיצור, כבול הוא חומר "גדול". הוא שחקן חובה בכל הרכב של חומרים למצע.

כמו כל דבר אחר ששמים באקווריום, מילת המפתח או מילת הקסם היא איזון. כאמור כבול, כמו כל חומר אורגני, צורך הרבה חמצן לפירוקו. אם תשים ממנו כמות מוגזמת זה יגרום לחלקים גדולים מהמצע להיעשות אנארוביים ולהרקב. לעיתים פחות זה יותר!

השפעת הכבול על כימיית המים.



כבול מכיל חומצות אורגניות במולקולות מורכבות וגדולות. כאשר כבול נמצא במים, חלק מיוני המימן שקשורים לחומצות אלו משתחררים לתוך המים. יוני המימן המשתחררים פועלים עם ביקרבונט ליצור CO2 ומורידים את החציצה (buffer,alkalinity) . המימן המשתחרר מוציא מהכבול מטען חשמלי חיובי ומותיר את המולקולות הגדולות האורגניות עם מטען חשמלי שלילי, ואז הוא מתנהג כמחליף יונים. הם מושכים מתוך המים יונים טעונים חיובית כמו סידן ומגנזיום. הוצאת יונים אלו מהמים עושה אותם יותר רכים.

הטבלה לחישוב ה - CO2 באמצעות PH/KH יוצאת מתוך הנחה שגורם החציצה הבלעדי במערכת הוא ביקרבונט (אשר נמדד כ - KH) . גורמי חציצה אחרים (כבול הוא אחד מהם) משנה את אופי היחסים והופך את הטבלה לבלתי מדויקת.

אם יש לך באקווריום מקור אחר לחציצה מחוץ לביקרבונט אז ריכוז ה -CO2 שנגזר מתוך הטבלה גבוה מאשר הוא בפועל.

דרך לאומדן רמת CO2



כבול ו- CO2 שניהם מורידים את רמת ה - PH. כבול גם משפיע על ה - KH. כך שאתה יכול למדוד PH ו- KH לפני הוספת CO2 . עיין בטבלה וקח קריאת CO2 המתאימה לשני נתונים אלו. הפחת את רמת ה - CO2 הטבעית, ppm3, ואז תקבל את ה - CO2 "המזויף" שיש במים שנגרמת בגלל הכבול. כעת הוסף CO2 . חזור על שתי הבדיקות והפחת את הקודמת מהמאוחרת. זה יהיה ריכוז ה - CO2 . כידוע גזים מסיסים במים וביניהם CO2 . בלחץ האטמוספרי הרגיל כמות ה - CO2 המומסת באופן טבעי במים עומדת על כ - ppm3.



דוגמא:

בדוגמית מי האקווריום לאחר ניעור נמרץ ושהייה למשך של לפחות 12 שעות ללא תוספת CO2 :

KH=8 7.2=PH , CO2 =ppm15; "הזיוף" הוא ppm12 =15-3.



כעת לנתונים שנלקחו לאחר מתן 2CO במשך 12 שעות לפחות: 8=KH, 6.8=PH, 2CO =ppm38;

בניכוי הזיוף - 12, נקבל ppm26 ( 38-12 ) = CO2 אמיתי. פירוש הזיוף שהכבול מוסיף ppm12 "שווה ערך CO2 " של חומצה לתוך המים. כלומר, אם ברצונך להגיע לרמת מטרה של 26ppm מ- CO2 במי האקווריום אתה צריך לדאוג שבקשיות זו ה - PH יעמוד על 6.8.

כאמור זהו אומדן. יוצא מהנחה שהקשר הוא ליניארי.



או בדרך פשוטה יותר: קח דוגמא ממי הברז וממי האקווריום ללא CO2 . לשניהם צריכה להיות אותה רמת CO2 .

למי ברז, לדוגמא, יש PH=8.0 ו- KH=10 , למי האקווריום PH=7.6 , ו- KH=10. ההפרש ב- PH שהוא 0.4 נובע מהשפעת הכבול ולפיכך צריך להפחית את החמיצות של מי האקווריום שמיוחסת לכבול. כלומר אתה צריך להעלות את ה - PH שלו ב- 0.4 כדי לתקן הקריאה.

אם אחרי הוספת CO2 ה- PH מראה 6.6 הרי לצורך חישוב רמת ה- CO2 על-פי הטבלה, אתה מתייחס למעשה ל- PH כ- 6.6+0.4=7.0 ואז רמת ה- CO2 היא 30ppm ולא 75ppm.



רפש

הכוונה לרפש שמצטבר על המצע שמקורו בחלקי צמחים שנרקבים ובהפרשות הדגים. הרפש מוסיף בקטריות חיות ומקור של חומר אורגני. בצע שאיבת רפש יסודית מאקווריום מבוסס ובריא לתוך מיכל גדול ותן לרפש לשקוע. שפוך את המים, ואת המרק החום ששקע על כל החלקיקים הצפים בו הוסף על הכבול באקווריום החדש. נותן לאקווריום החדש את החיות והדינמיקה שיש באקווריום מבוסס ובשל ,ובכך מזניק ומקפיץ אותו. חוסך לאקווריום את "הסינדרום האופייני לאקווריום חדש".

ראו בזה תוסף חובה לאקווריום חדש, מה עוד שזה בחינם.



לטרייט - Laterite

זו אדמה שנוצרה מריקבון סלעים בתנאי מזג אויר באזורים הטרופיים שהם שילוב של חום וגשמים כבדים. תהליך זה ברבות השנים שטף את האדמה מרוב המינרלים שלה והותירו רק את הברזל המחומצן. צבעו חום-אדמדם. המונחים של לטרייט וחימר לעיתים מבולבלים. יש המכנים לטרייט כחימר עשיר בברזל אך הם לא אותו דבר ואינם אחד.

לטרייט משמש כתוספת למצע בכמות קטנה כמקור אספקה של ברזל, ה-CEC שלו נמוך. החומצות האורגניות של הכבול גורמות לברזל להיות זמין לצמחים.

שימוש בכמות רבה מדי מזה יוציא מהחומר הרבה ברזל שעלול לגרום להרעלת ברזל ואצות.



כבל חימום

הסוגיה של התועלת משימוש בכבל חשמלי המונח על קרקעית האקווריום לחימום המצע שנויה במחלוקת.

התיאוריה שעומדת בבסיס השימוש בכבל היא שהכבל יוצר זרמים איטיים של מים עקב הבדלי הטמפרטורה, כך שהמים שהתחממו ע"י הכבל עולים ואילו מים קרירים יותר מחליפים אותם. הסירקולציה האיטית והחלשה הזו של המים מביאה עימה חמצן וחומרי הזנה לתוך המצע. משמעות התאוריה שלא בריא שיהיו לאקווריום "רגליים קרות". אך למעשה חימום המצע אינו מונע ממנו להיעשות אנאירובי. הסירקולציה שנגרמת היא כה קטנה והעלייה בטמפרטורה יכולה למעשה להאיץ את פעילות הבקטריה לצרוך יותר חמצן. מצב אנארובי הוא נורמלי כשאין חמצן. הוא למעשה מביא תועלת תחת נסיבות נורמליות כיוון שמאפשר את ההיפוך של מינרלים כמו ברזל, זרחן וחנקן ,מה שמגביר את זמינותם במצע לצמחים. כפי שהוסבר כבר לעיל.

שמעתי מגננים ברי-סמכא ברמה בינלאומית שלא מצאו ששימוש בכבל החימום הביא להם תועלת. הממליצים הנלהבים לשימוש בו הם החברות הגרמניות הגדולות לייצור ציוד לאקווריומים ובעלי חנויות למימכר ציוד זה. אך בעצם הם מתכוונים שאם תקנה זאת זה יעשה טוב לביזנס שלהם.

בכל אופן בארץ חמה כשלנו, בה חצי מחודשי השנה גוף החימום בכלל מנותק מהחשמל, הדאגה של האקווריסט היא לא איך לשמור על טמפרטורה של C24-28 , אלא איך מד החום לא יטפס לו צפונה מה - C 30 .

מי שיש לו כבר כבל חימום או מי שרוצה ללכת על הצד הבטוח, בבחינת אם זה לא יועיל לפחות זה גם לא יזיק, שיבושם לו. אך מי שמצומצם בתקציב, עדיף מבחינת התועלת שישקיע במצע איכותי מאשר בכבל חימום.



למה דשן?

לא יחסרו בוודאי אנשים תמים שישאלו או ששאלו לפני שקראו סקירה זו , ובמידה גדולה של צדק מבחינתם: מה הטעם להשקיע הרבה כסף בדשן למצע ובחומר שמתכלה לאחר מספר חודשים?



ובכן :

א. אכן הדשן מתכלה כתוצאה מצריכת הצמחים. אך מה יעשו הצמחים כשהאקווריום

חדש וזה מקור הדשן היחיד שלהם? צמחים שמסתמכים בלעדית על דישון נוזלי במים

לא ייראו בפירוש כמו צמחים שניזונים גם משורשיהם.



ב. כשהאקוורים מתבסס נוצר בו חומר אורגני ודשן כתוצאה מריקבון חלקי הצמחים

והפרשות הדגים. כך שעד שהדישון של המצע מתכלה האקווריום כבר מבוסס ומסוגל

לספק בעצמו את צרכיו, כמובן עם תיגבור בצורת טבליות ומקלות דישון שנתחבים למצע

לפי הצורך.



ג. בנוסף לדישון השתמשנו בחומר מתאים שאת תכונותיו הנדרשות מניתי לעיל. אורך חיי

החומרים האלו על תכונותיהם אינו מתכלה ואינו נשחק והוא ארוך מתוחלת חייך ,אף

אם רכשת אותו בעודך ילד.



ד. אם מדובר בחומר שהוא חימר הרי הוא עצמו מכיל מינרלים של חומרי הזנה חיוניים

לצמח כמו ברזל. מינרלים אלו לא יתכלו ויספיקו גם לניניך.

ובעניין זה, צמחים שגדלים במצע העשוי מחצץ או חול, כלומר גרגרים אטומים, בלי CEC, לא ייראו כמו צמחים שגדלים בחומר "הנכון".



יישום מעשי

לאחר שהבנו את התאוריה והעקרונות למצע יעיל (כך אני מקווה) נעבור לתכל'ס - כיצד להרכיב מצע לפי צרכינו ותקציבנו?



כהרכב פתיחה הייתי מנסה להציע את המצע של חב' ADA ,סטייל אמאנו. המצע שלהם מורכב משתי שכבות: שיכבה ראשונה נקראת PowerSand ושניה AquaSoil .

השיכבה הראשונה מורכבת בעיקרה מפומיס, כבול, פחם, לטרייט ותוספות בקטריאליות. השיכבה השניה מורכבת מחומר יפאני שנקרא Akadama (ביפנית - כדורים אדומים) שהוא למעשה חימר אפוי. החומר הזה משמש מקדמת דנא את היפאנים בגידול צמחי בונסאי בגלל כושר הניקוז הגבוה שלו. חומרים אלו בארץ יקררר.....ים.



פומיס - Pumice

תוצר של לבה וולקנית. בחום הרב שנוצר בעת התהוותה איבדה הלבה אדי קיטור וגזים ,דבר שגרם לספוגיות והאווריריות שלה. צבעה דומה לשנהב וגודל הגרגרים עד 1.5 ס"מ. חומר אינרטי, CEC גבוה - שטח פנים גדול - מספק אכסניה למושבות של מיקרואורגניזמים מועילים. יוצר מאגר שיכול למחזר חומרי הזנה ומספק סביבה אופטימלית בתמיסת המצע.

פומיס משמש לייצור בלוקים מבודדים. במפעלים שמייצרים בלוקים מפומיס ניתן למצוא אותו כחומר גלם.



להלן הצעה למתכון לשיכבה הראשונה בשיטת עשה זאת בעצמך:



עובי השכבה 3 ס"מ הראשונים: 3 - 4 חלקי פומיס ל - 1 חלק כבול לפי נפח.

לשם דוגמא:

לאקווריום ששטח תחתיתו 50X100 ס"מ השתמש ב - 3.5 - 5 ליטר כבול והשאר, כ - 12 ליטר פומיס, מעורבים. 3.5 ליטר כבול יבש זה מספיק, מעל 5 ליטר - יותר מדי.



על השיכבה פזר קצת פחם מנותץ וקצת לטרייט. תפקיד הפחם לספח את צבע התה מחומצות הטנין שיוצאות מהכבול וכן לתת לו תיגבור של חומר אורגני ארוך טווח. אם אתה שם חימר מעל שיכבה זו שים מהלטרייט הרבה פחות מהכמות המומלצת (ממש קצת).

לגבי החומר של השיכבה השניה שהוא כאמור גבישי חימר, לו הייתי יכול לייצר זאת הייתי כבר מיליונר. לגבי חומר זה אין מנוס אלא לרכוש אותו.



מצע מסחרי מחימר

אין זה מקרה שהמותגים המובילים בעולם לחומרי מצע מורכבים מחימר ומחומרים וולקניים.

הסברתי לעיל את גדולתו של החימר. על חסרונותיו התגברו בכך שיצרו גבישי חימר גדולים שאינם מתמוססים במים לגרגירי האבק המקוריים שלהם.



חומרי המצע העשויים מחימר הנמכרים בארץ הם: AquaSoil של ADA, Flourite של Seachem ו - FloraBase של Red - Sea. האחרון עשוי מחימר שמיובא מיפאן, נארז באילת ומשווק כפי שהוא מגיע ללא תוספות. דומה בתכונותיו וצורתו לחומר של ADA. מחירו בארץ פי שניים וחצי ממחירו בארה"ב. אריזה של 5.4 ק"ג נמכרת ב- 170 ש"ח. החומר של ADA נמכר ב- 250 ש"ח לאריזה של 9 ליטר. לשלם מחירים כאלו, עם כל הכבוד לחומר, אין לעניות דעתי, הצדקה.

החומר שאני ממליץ עליו מבחינת עלות-תועלת הוא ,Flourite שמחירו בארץ לאריזה של 7 ק"ג הוא 120 ש"ח. בארה"ב FloraBase נמכר בזול יותר מאשר Flourite.

חומרים אלו אומנם מעולים, אך הם נטולי דשן. לפיכך הייתי מציע לערבב אותם עם דשן.

הרכב מנצח של חומר מסחרי הוא כדלהלן:



שוב לאקווריום בגודל 50X100 ס"מ עם תכולת מים נטו של כ- 200 ליטר (לגבי מיכלים עם נפחים ומידות אחרות שנו פרופורציונלית הכמויות). ערבבו 6.5 ליטר דשן למצע של JBL עם 4 ליטר כבול כשיכבה ראשונה. מעליה פזרו 5 ס"מ של Flourite, אחרי שטיפה להוצאת העכירות. סה"כ עלות הרכב כזה כ- 500 ש"ח.



להרכב זה של מצע מובטחת הצלחה וודאית ובמחיר סביר.



להצעת הרכב אחר של מצע הייתי רוצה להציג חומר שנקרא סיבי קוקוס.

סיבי קוקוס

למרות שנקרא באנגלית CoCopeat הוא איננו כבול וגם לא בן דוד רחוק שלו. דומה חיצונית לכבול. נאסף מגירוד הסיבים שעוטפים את קליפת אגוז הקוקוס. כחומר יבש סופג מים ומגדיל את נפחו פי 15. בעל CEC גבוה. הכנס אותו למים והוצא את החלקיקים הצפים. הסיבה שאני מציע להוסיף ולערב אותו עם חומרי מצע ,שמטבעם נדחסים ומתהדקים כמו אדמה, חימר, זה להעניק לחומר אווריריות. כפי שבמצע גן לשתילה משתמשים למטרה זו בחומרים כמו טוף, ספוג, קל-קר וגם כבול. שלא כמו כבול הקוקוס אינרטי ולמרות שהוא משחרר קצת טנין, הוא לא הופך את המים לחומציים.



בנוסף הייתי רוצה להציע דשן מסחרי שמצאתי אותו כדאי במונחים של עלות-תועלת. מדובר בדשן של חב' JBL שנקרא AquaBasis plus. תמורת 70 ש"ח לאריזה של 5 ליטר, שמספיק לפי הוראות היצרן ל - 100 ליטר מים. דשן זה נותן תוצאות טובות ובמחיר יחסית סביר.

הצעה להרכב דשן למצע



לאקווריום בגודל הייצוגי של 50X100 ס"מ. אתר אדמה (חמרה) בתולית שלא זוהמה מעשה ידי אדם. עדיף לחטא אותה בתנור בטמפרטורה גבוהה. הכן תערובת מ - 2 ס"מ אדמה, כ - 10 ליטר, 10 ליטר סיבי קוקוס, 3.5 ליטר כבול ו - 5 - 10 ליטר מהדשן שלJBL . תערובת זו כסה ב - 5 ס"מ של חצץ דק (2-4 מ"מ). היה מודע לנוסחה: אדמה + מים = בוץ.

מצע שתילה



מצע שתילה לעציצים שמשתמשות בו משתלות עלול להיות כזה שעבר טיפול כימי נגד פטריות וחרקים. בנוסף לזה עשיר בדשן מינרלי ומכיל יותר מדי חומרים אורגניים, קומפוסט וזבל. אינך יודע אפילו מה יש בו. כל פירמה מרכיבה אותו מחומרים ויחסים שונים ביניהם. כדי להשתמש בתערובת גן לשתילה בתוך אקווריום צריך להיות אידיוט או אמיץ. בכל אופן אם יש לך "ביצים גדולות" השתמש בשיכבה דקה וזאת אחרי שהשרית התערובת במים לפחות למשך שבועיים כדי לדלל אותה מהדשנים העודפים תוך כדי ניטור תכולת החנקן והזרחן במי ההשריה.

אני באופן עקרוני נגד הכנסת חומרים לאקווריום שאינך יודע בוודאות את הרכבם. פעם עשיתי את הטעות והכנסתי דשן נוזלי בלתי מזוהה שקיבלתי ממישהו מבלי שידעתי מה הוא מכיל. לאחר פחות מיומיים הצמחייה היתה מכוסה באצות שונות ואיומות. לקח לי זמן רב עד שהחזרתי המצב לקדמותו. את הלקח למדתי אם כי בדרך הקשה.



האקווריום היא מערכת קטנה, סגורה ורגישה. את הטעויות קשה לתקן בייחוד אם מדובר במצע כי הוא הבסיס. אז לא יהיה מנוס מלהפוך את האקווריום ולהתחיל הכל מחדש. בחירה נכונה של המצע מלכתחילה בהתאם לאופי האקווריום ,לפי המטרות שהגדרת לעצמך , תחסוך לך הרבה כאב ראש מאוחר יותר. באופן כללי מומלץ לאקווריסט מתחיל לרכוש מצע מסחרי.

יש חשש שאם יתעסק עם חומרים שיש בהם פוטנציאל של סיכון גבוה יגרום לעצמו לאנדרלמוסיה באקווריום (והכוונה גם לתערובת עם האדמה). הוא עלול להתייאש ולנטוש את ההובי לפני שהיה לו סיפק אפילו לטעום ולהתנסות.



אני תקווה שסקירה זו תסייע בידיכם לגדל צמחים בצורה טובה יותר. קחו הדברים בקלות כדי שתוכלו ליהנות, וזיכרו שאחרי הכל מדובר בתחביב. בהצלחה
תגיות