שימוש במליחות נמוכה

הקדמה,

בשנים האחרונות, הטיפול המקובל ביותר בנקודות לבנות (Cryptocaryon Irritants), הוא טיפול ע"י הורדת מליחות.

הטיפול בשיטה זו כולל הורדת המליחות במים לרמה נמוכה ביותר, והשארתם במצב זה. המליחות המומלצת לטיפול זה נעה בין 1.009 ל 1.012 (SG).

שיטה זו באה לתת למגדל תחליף לשימוש בשיטות הכימיות כגון תרופות המבוססות קופר ושאר חומרים לטיפול בזיהומים טפיליים.



למליחות הנמוכה ישנם יתרונות רבים נוספים, אך הם פחות מוכרים, ויישומם כיום מועט יחסית.

לדוגמא, ניתן להשתמש במליחות הנמוכה לאיקלום קל יותר של דגים חדשים, הסתגלות טובה יותר לבידוד, טיפול בפצעים, שימוש באנטיביוטיקה, זירוז התחלת אכילה, שמירת על אנרגיה מטאבולית, זירוז הגדילה, ומיתון תופעות הסטרס.

אין בדברים אלה לומר שיש לשמור על מליחות נמוכה באופן קבוע, אלא דוגמאות שיעזרו להיפתח ולהבין את מכלול האפשרויות והיתרונות הטמונים במליחות הנמוכה.



רבים חוששים שמליחות נמוכה עלולה לגרום לסטרס או להוות סיכון ממשי לשוכני האקווריום בעלי החוליות, אך החשש מוצדק רק לגבי מצבים בהם המליחות נמוכה באופן קיצוני.

מחקרים (Wu & Woo, 1983. Woo & Chung, 1995. McDonald & Grosell, 2006)הראו שהורדת המליחות בצורה מתונה אינה מסכנת את שוכני האקווריום בעלי החוליות.



מי הים הטבעיים מלוחים בצורה ניכרת מנוזליהם הפנימיים של דגי המרינה. בגלל עובדה זו, הם מבזבזים כמות ניכרת של אנרגיה בניסיון להוריד את כמויות המלח העודפות, המגיעות בתהליך וויסות הלחץ האוסמוטי.

אצל בעלי החוליות הימיים, הכליות הן לא מרכז השליטה באלקטרוליט (Stoskopf, 1993). תאי כלוריד בזימים הם שמפרישים כלוריד ומלח עודפים.

"בדגי המרינה, לכליות אמנם תפקיד בהפרשת אלקטרוליטים, אך עם זאת, תפקודם חשוב יותר באיזון רמות המגנזיום והסולפת, ולא במיגור המלח והכלוריד, כפי שעלולים להניח." (Stoskopf,1993)



ישנם מספר אמצעי זהירות כאשר משתמשים באמצעי הטיפול – מליחות הפוכה. אסור לבלבל בין מליחות למשקל סגולי. חובה להשתמש ברפרקטומטר מכויל שמפצה על שינויי הטמפרטורה ולבדוק בכל יום את המליחות. מדי הידרומטר העשויים מפלסטיק אינם מדויקים מספיק ברוב המקרים. האלקליניטי מוכרך להישאר גבוה, כדי למנוע מה PH לצנוח (הוא נוטה לעשות זאת במהילת מי מלח). יש לבדוק PH מידי יום. ניתן להוריד מליחות במהירות כאשר מתחילים טיפול, בתנאי שמדדי הPH והטמפרטורה לא יחרגו מהנתונים שהדגים רגילים אליהם. בסיום הטיפול , יש להעלות את המליחות בצורה מתונה יותר. ניתן להעלות את המליחות בשתי נקודות ליום.





אקלום והפחתת אפקט הסטרס,

ההשפעות של הסטרס הנגרם לדג בעקבות לכידה, שינוע והתעסקות הוא מדאיג ביותר כשמאקלמים דג, בעיקר כאשר הם היו בשקית זמן רב.

הסטרס משפיע על הדגים בשתי דרכים: הוא מייצר אפקט המשבש או מאיים לשבש את האיזון ההומיאוסטטי ומונע את תהליך ההסתגלות מבחינה פיזית והתנהגותית

(Wendelaar Bonga,1997). תפקוד לקוי של מערכת הויסות האוסמוטי מקושר מאוד עם תופעת הסטרס. ליקוי זה מזוהה על ידי עליית המליחות הפנימית בזני המים המלוחים (Carmicheal et. al, 1984. Robertson et. al, 1988). העלייה במליחות יכולה להתבטא באובדן של עד 10% ממשקל הגוף כתוצאה מהתייבשות תוך יום או יומיים (Sleet & Weber, 1982).

הורדת המליחות בצורה הדרגתית עד להשוואה בין מי הסביבה לנוזליו הפנימיים של הדג יעילה כנגד תפקוד לקוי של מערכת הויסות האוסמוטי וליקויים פיזיולוגיים אחרים המקושרים לסטרס (Johnson & Metcalf, 1982. McDonald & Milligan, 1997). אצל בעלי החוליות הימיים, זה יבוצע על ידי הורדת המליחות באקווריום.



אקלום מהיר של בעלי חוליות חדשים, או אלה הסובלים מסטרס, למים במליחות נמוכה יעזור להם לחזור לאיזון הומיאוסטטי בזריזות. דגי מרינה רגישים ביותר לשינויים בטמפרטורה ו-PH בזמן האיקלום. יש להשוות את הפרמטרים הללו במיכל הקרנטינה למים שבהם הגיע הדג, בתנאי שאלו לא ברמות המסוכנות לדג. במקרה כזה, יש להשוות את הטמפרטורה וה- PH למי אקווריום התצוגה באיטיות, תוך מספר ימים.



קרנטינה

שיכון דג בקרנטינה עם מים במליחות נמוכה בזמן הקליטה, היא בעצם פעולת מנע כנגד סוגים מסוימים של טפילים חיצוניים. במקום להמתין עד שהדג יראה סימני זיהום או דלקת, למה לא להיות צעד אחד קדימה? פעולה זו יכולה לחסוך זמן, לשפר את סיכוייו של הדג לשרוד, ולעזור לשמור על שוכני האקווריום המבוססים באקווריום התצוגה. טיפול במליחות נמוכה מצוין לטיפול במחלת הנקודות הלבנות, ויכול גם לסייע כנגד סוגים אחרים של טפילים כגון תולעים חד תאיים למינם

(Neobenedenia melleni).



הטיפול במליחות נמוכה אינו יעיל כנגד כל הטפילים החיצוניים. יש לעקוב בדריכות אחר שוכן הקרנטינה ולבחון אם ישנם טפילים אחרים או התפתחות זיהומים בזמן הקרנטינה.

אני ממליץ להחזיק את הדג בקרנטינה למינימום של 30 יום במליחות של 1.011SG. קרנטינה בעלת פילטר ביולוגי מבוסס תהווה סביבה טובה בהרבה מסביבה שלא עברה סייקל.





טיפול בפצעים,

כשלדגי מרינה פציעות בזימים, פצעים פתוחים, איבוד קשקשים, או כששכבת הריר שלהם נפגעת זמנית, השיקום מהווה נטל כבד על האנרגיה המשמשת בדרך כלל לשמירה על האיזון האוסמוטי.

פצעים הפוגעים במגן הריר/העור/הקשקשים גורמים לאיבוד נוזלים מרקמות הדג. בעיה זו מקשה עוד יותר על שמירת האיזון האוסמוטי וכך מבוזבזת אנרגיה נוספת. אם הדגים לא יצליחו להתמודד עם איבוד הנוזלים כתוצאה מהאוסמוזה, הם יתייבשו.



ניתן לשלוט באיבוד הנוזלים על ידי צמצום הבדלי המליחות בין הנוזלים הפנימיים לסביבת המים. עבור דגי המרינה ניתן לעשות זאת על ידי הורדת המליחות במים. בטיפול בעזרת הורדת מליחות מאט את קצב איבוד הנוזלים הנגרם מפעולת האוסמוזה, דרך מחסומי הריר הפגועים, ומשמר אנרגיה שבמקרה אחר הייתה משמשת לויסות האוסמוטי.

מליחות הקרובה למליחות הפנימית של הדג תהיה היעילה ביותר: המליחות הפנימית בבעל חוליות ימי היא 1.008-1.009SG.





אנטיביוטיקה,

דגים בעלי פגיעה בריר/עור/קשקשים יהיו פגיעים יותר לפתוגנים סתגלניים, ובמיוחד לבקטריות. תכשירים המכילים פולימרים (polyvinylpyrrolidone או PVP) יכולים לתת פיתרון זמני על ידי יצירת שכבה עוטפת לדג עד שהדג יבריא ושכבת הריר תחלים (Carmichael & Tomasso, 1988).סוגי אנטיביוטיקה מסוימים אפקטיביים יותר במים רכים מאשר במליחות רגילה של מרינה. לדוגמא, אנטיביוטיקה ממשפחת ה- tetracyclines.

הטטרציקלינים מנוטרלים, ובמים קשים יותר (לדוגמא, מים מלוחים), יש צורך במתן מינונים גבוהים יותר של התרופה. האפקטיביות של אנטיביוטיקות מסוג quinolones, שהן אנטיביוטיקות רחבות טווח, נפגעת כתוצאה מקשיות המים. מים רכים יותר (בהשוואה למים במליחות רגילה של מרינה) יכולים לסייע לאפקטיביות של סוגים מסוימים של אנטיביוטיקה, או לאפשר שימוש במינונים נמוכים יותר.



מחלת דגי הליצן,

מחלת דגי הליצן (Brooklynella hostilis) הורגת דגים שנדבקו בה במהירות, משום שהיא פוגעת בעור וברקמות הזימים. הנזק שנגרם לעור הדג גורם להיחלשות מגן הריר/עור/קשקשים וגורם לכך שהמים מאבריו הפנימיים של הדג, יכולים להישפך אל מחוץ לדג, ולגרום להתייבשות. תאי כלוריד בזימי הדג אמונים על פריקת הכלוריד והנתרן העודפים. הנזק לזימים, הנגרם על ידי מחלה זו, מקשה באופן הולך וגובר על הדג לפרוק מעליו את עודפי המלח. סיבת המוות במחלה זו היא איבוד רקמת המגן, אירוע המוביל לחוסר יכולת להגיע לאיזון אוסמוטי.



שיטת המליחות נמוכה לא יכולה לרפא את מחלה זו, אך היא משחקת תפקיד חשוב במלחמה במחלה. שיכון הדג במים במליחות נמוכה מעכבת את ההתדרדרות, כתוצרה מהמחלה, ומספקת זמן יקר לטיפול בדג.

במים במליחות נמוכה, דג עם זימים ועור פגועים יכול לשמור על איזון אוסמוטי ביתר קלות. גם האנרגיה הדרושה מהדג כדי לשמור על איזון אוסמוטי תרד.



הטיפול היעיל ביותר כנגד מחלת דגי הליצן הוא סידרה של טבילות בפורמלין. הטבילות אמורות להתנהל במרווחים של שלושה ימים במינון של 1מ"ל/גאלון ל45- דקות. הטבילה צריכה להתבצע במים מאווררים מאוד ובטמפרטורה של פחות מ-26 מעלות צלזיוס.





מתוך - www.saltvannsakvariet.no



זירוז התחלת האכילה בדגים חדשים,

נתוני הסביבה כגון טמפרטורה, רמות החמצן במים, ומידת המליחות משפיעות על קצב חילוף החומרים של דגים. חילוף החומרים שלהם תלוי בתהליך הוויסות האוסמוטי, שנועד ליצור סביבת עבודה יציבה.



קצב חילוף החומרים תלוי במס' גורמים:

1) תזונה וצריכה של מטבולית.

2) וויסות אוסמוטי המייצר סביבה יציבה.

3) צואה המפנה פסולת לא רצויה או רעילה.



העיכול דורש אנרגיה מטבולית.


עקב העובדה שבעיות וויסות אוסמוטי וסטרס אצל דגים הולכים יד ביד, אפשר לצפות שהדגים יצרכו כמויות גדולות יותר של אנרגיה לאחר אירוע טראומטי (סטרס), כגון העברה, כדי להגיע שוב לאיזון אוסמוטי. כתוצאה מכך, יש פחות אנרגיה זמינה לפעולות אחרות - כגון עיכול.

ישנה קורלציה בין התחלה מחודשת של האכילה לבין חזרה למצב פיזיולוגי רגיל (הומיאוסטסיס). טיפול בעזרת מליחות נמוכה תנמיך את כמות האנרגיה הדרושה לצורך הוויסות האוסמוטי, תוך שהיא מפחיתה את ההפרש האוסמוטי בין נוזליו הפנימיים של הדג לסביבה.

גורמים המשפיעים על הרגלי התזונה הם:

1) בריאות כללית.

2) טמפרטורת מים.

3) תחושת ביטחון.

4) Photo-period

5) לחץ אוסמוטי.



שימור אנרגיה מטבולית,

סטרס פוגע באיזון הפיזי הנורמאלי של הדג, על ידי זה שהוא גורם להקצאה מחודשת של אנרגיות. דג שורד את הסטרס על ידי הוצאה של אנרגיות. כל תגובה או הסתגלות לסטרס מוציאה אנרגיה שבמקרים אחרים תשמש לפעולות גופנית רגילות כגון גדילה, עיכול, איזון אוסמוטי, הימנעות ממחלות, הירפאות או ילודה (Barton and Iwama, 1991).



אנרגיה היא כמו עוגה בעלת מספר חלקים, והסטרס צורך פיסה מהעוגה הזאת.



התפקוד השוטף של איזון פיזיולוגי כגון ריפוי רקמות, תנועה, נשימה, ואיזון אוסמוטי מקבלים עדיפות על פני פעילויות כגון רביה וגדילה. מכיוון שסטרס והתפקוד השוטף מקבלים עדיפות על פני גדילה ורביה, שמירת אנרגיה מטבולית תשפר פעולות אלו. תנאי מליחות נמוכה משמרים אנרגיה מטבולית המיועדת לשמירה על איזון אוסמוטי ולכן תורמת לפעילויות שהוזכרו לעיל.





Lymphocystis

שמירה על איזון אוסמוטי צורך בדרך כלל 25 עד 50 אחוזים מהאנרגיה המטאבולית בדגים. ההנחה העומדת מאחורי ההצעה לשימוש במליחות נמוכה, היא ששמירה על אנרגיה מטאבולית, בדרך זו, מאפשרת הקצאה של חלק ניכר יותר לריפוי והחלמה.

בעוד ששימוש אנרגיה בעזרת מליחות נמוכה לא מהווה טיפול ישיר במחלה, אני מאמין כי תהליך זה מסייע להחלמה.

עוד על מחלת הלימפוציסטיס - לימפוציסטיס - Lymphocystis מאת ELMI (מים מלוחים)





שיפור גדילה,

דגים צעירים דורשים אנרגיה רבה לגדילה. אצל דגי המרינה, ככל שהמליחות גבוהה יותר, עולה כמות האנרגיה הדרושה לשם יצירת האיזון האוסמוטי. מחקרים מצאו שהרבה מדגי המרינה הראו גדילה מואצת בסביבה בה המליחות קרובה למליחות הפנימית של הדג. מחקרים אלו מצאו שגידול מינים אלו בסביבת מליחות נמוכה תואם לגידול צמחים ללא אדמה (Lambert, et. al., 1994. Gaumet, et. al., 1995. Deacon, N. &Hecht, T., 1999.). השיפור בגדילה הוא תוצאה של שיפור בניצולת המזון. כל ריכוזי הפלסמה (למעט כלוריד) נשארו ללא שינוי, מה שמראה שהדגים הסתגלו לסביבתם בצורה טובה.

צריכת החמצן ירדה משמעותית בקבוצות המליחות 1.010-1.014 ,(Gaumet, et. al., 1995).



מלבד לגדילה המואצת, יש ראיות המצביעות על כך שסביבת מליחות נמוכה יכולה אף לסייע לדגיגים.

כמו במספר בעלי חוליות ימיים, הגדילה וההישרדות של דגי H. kuda צעירים נטתה להגיע לשיא במי מלח מהולים, ברמות של 1.011SG ו- 1.015 (Hilomen-Garcia, 2003.)





טיפול במחלת הנקודות הלבנות (Cryptocaryon irritans),

בטיפול במחלת הנקודות אצל דגים, לסביבת מליחות נמוכה יש מספר יתרונות על פני הטיפול בנחושת (קופר) או כימיקלים שונים. מליחות נמוכה היא אלטרנטיבה בטוחה, יעילה, לא רעילה ואינה גורמת לסטרס כאשר משתמשים בה נכון. נחושת גורמת לדיכוי המערכת החיסונית והינה רעילה לדגים. זהו גם חומר לא יציב במערכת, כך שיש לבדוק את כמות הימצאותו במים פעמיים ביום. ישנם אנטיביוטיקות מסוימות שאסורות לשימוש במקביל לנחושת. אין להשתמש בפחם ופילטרציה כימית על-מנת לשמור על איכות המים בזמן השימוש בנחושת. ישנה גם הבעיה של הוצאת הנחושת מהמערכת לאחר הטיפול.



המליחות המומלצת לטיפול במחלת הנקודות הלבנות היא 1.011SG. זהו טיפול יעיל ברוב המוחץ של המקרים. למרות זאת, ישנה אפשרות שניתקל בזן מחלה העמיד למליחות נמוכה.

משך הטיפול צריך להיות 3 שבועות לפחות, כאשר יש עדיפות לטיפול של חודש. בדרך כלל לוקח כשבוע להיעלמות הנקודות. אם הן מופיעות בשנית, יש לבדוק את מליחות המים ולבדוק את כיול מכשיר הבדיקה.







מתוך - www.aquaricamp.com



סיכום,

במשך השנים כתבתי מאמרים על מגוון נושאים הקשורים לניהול בריאות הדגים שעוררו בי עניין. אני נהנה ללמוד ולכתוב על התחביב שלי, בעיקר על נושאים שעדיין לא כוסו לחלוטין. חלק מהנושאים הללו הם מחלת הנקודות הלבנות, סטרס אצל דגים, עדכון דרכי אקלום, מערכת העיכול, ניצול אנרגיה ומשטרי האכלה. למרות שנראה שאין קשר ישיר בין הנושאים, התחלתי לראות מערכת יחסים נרקמת. עובדה זו גרמה לי לחשוב בדרכים חדשות על ניהול בריאות הדגים ואיך כל הנושאים הללו שזורים זה בזה, ויוצרים דפוסים. המחקר והכתיבה על כל נושא, נתנו לי הבנה מעמיקה יותר והערכה לכל האחרים.

ייתכן שמגוון הרעיונות שהבאתי בפניכם במאמר חידשו לכם, וייתכן שלא. אם יש בך ספק או שאתה תוהה לגבי אי אלו מהם, אני מברך על כך. הספקנות היא דרך להראות אכפתיות ואני רוצה להאמין שלכל אחד בתחביב הנפלא שלנו אכפת מניהול בריאות הדג. אני מקווה שזה יעודד אתכם לקרוא יותר ספרים ומאמרים כולל אלו שאוזכרו כאן במאמר. אולי גם אתם תראו את מערכות היחסים, והדפוסים הנוצרים בין הנושאים. אולי גם לכם יהיו דעות משלכם, מחשבות ורעיונות חדשים.





לינק למאמר המקורי ---> http://www.advancedaquarist.com/2007...hterm=salinity