פורטל אקווה פורומים מגזין אקווה AquaDex
נקודות

מחלת הנקודות הלבנות

Ichthyophthirius Multifiliis



 


כמה כיף לבוא הביתה אחרי יום עבודה, לימודים או סתם טיול בטבע ולראות אקווריום יפה וססגוני שפורח ומלבלב לכיוון שלנו, האור בקצה הבית שתמיד כיף לבוא ולהסתכל עליו ותמיד נותן תחושה של רוגע ושקט נפשי. אבל כמובן ששום דבר לא יכול להיות מושלם ותמיד לשקט הנפשי הזה יש הפרעות. במאמר זה נתמקד במחלה ידועה אשר כולנו מכירים וכמעט לכולנו יצא לפגוש - מחלת דגי מים מתוקים שנקראת מחלת הנקודות הלבנות או בשמה המדעי - Ichthyophthirius multifiliis. 
כמו כן יש לציין שלמחלה זו יש סיווג גם למים מלוחים אך לא נתמקד בה במאמר זה שכן הטיפול הוא שונה.

מחלת הנקודות הלבנות הינה טפיל ממשפחת הפרוטוזה אשר מהווה בעיה רצינית לבעלי אקווריומים ולמגדלים מסחריים ברחבי העולם, מבריכות דגי מאכל ועד הצנצנת עם הדג קרב של הילד. מחלה זו הורגת בכל שנה מאות אלפי דגים וגורמת לנזקים כלכליים גדולים מאוד הן לחובב הממוצע והן למגדלי הדגים למאכל אשר מגיעים למטבח כל פעם מחדש בלי שנדע מה עבר עליהם במשך חייהם עד אשר הגיעו לצלחת שלנו. כמובן שבמאמר זה נתמקד אך ורק באקווריום ולא בבריכות דגים למזון.

Ichthyophthirius multifiliis הינה מחלה רצינית מאוד, מחלה מדבקת ביותר ומתפשטת במהירות מדג אחד לשני. היא יכולה להיות חמורה במיוחד כאשר הדגים מאוכלסים בצפיפות רבה, מה שגורם לטפיל למצוא קורבנות במהירות גבוהה יותר. למרות שפרוטוזואנים רבים מתרבים בחלוקה פשוטה, טפיל אחד בודד של המחלה הזו יכול להכפיל עצמו למאות של טפילים חדשים בתוך זמן קצר. 

האורגניזם הזה הוא חד תא רסני, טפיל אובליגטורי, זאת אומרת שהוא אינו יכול לשרוד בלא נוכחות דגים חיים. בשלב ההתרבות הטפיל נכנס בין שכבות העור של המארח ובבגרותו הוא עוזב את הדג ויוצר מספר גדול של צעירים ששוחים באופן עצמאי. אלה חייבים למצוא מארח תוך 48 שעות או שהם ימותו. אחת הבעיות המרכזיות עם טפיל זה היא העובדה שהוא מסוגל לגרום לתמותה כבדה מאוד בזמן קצר. 

כאשר אנו עדים להתפרצות של מחלת הנקודות הלבנות אנו נמצאים במצב חירום שמצריך טיפול מידי! שכן אותן הנקודות שאנו רואים הן השלב הסופי של המחלה והסימפטום האחרון לפני התמותה. אם המחלה לא תזכה לטיפול הולם, היא עשויה להסתיים בתמותה של כל הדגים באקווריום. בהמשך נסביר בעצם מה היא הנקודה ואיך היא נוצרת.

 

מחזור חייו של הטפיל 



 

 

 

מחלת הנקודות הלבנות היא אחת המחלות הכי נפוצות בדגי מים מתוקים ודגי מים מלוחים בעולם. כמעט וכל הדגים רגישים למחלה זאת. ישנם דגים חסרי קשקשים כגון דגי חתול, דגי קולי וכדומה אשר רגישים במיוחד למחלת הנקודות. אז מה בעצם הסוד של הטפיל הזה שעושה אותו כל כך מוצלח? 

חייו של הטפיל מתחילים בכך שטפיל אחד בודד מוצא לעצמו גורם מארח, דג, נכנס בין שכבות העור שלו ונתפס בתוך גופו של הדג. הטפיל ניזון מרקמות הדג ויוצר מין חלל קטן, חלל זה נמצא באפיתל העור או בזימים. אחרי שהטפיל נתפס בהם הוא חודר דרך האפיתל ויוצא מגופו של הדג דרך "הנקודה הלבנה" שהוא יצר וכאן בעצם הוא מתחיל את תהליך החלוקה מחדש כדי להתרבות. אז מה הן בעצם הנקודות הלבנות? מיד אסביר.

מחזור חייו של הטפיל מחולק לארבע שלבים:

1. שלב האכילה Trophont - שלב זה הוא השלב המוכר ביותר למגדלי הדגים. בשלב האכילה מופיעות הנקודות הלבנות האופייניות למחלה על פני עורו של הדג. הטפילים פוגעים ברקמת האפיתל של הדג תוך כדי שהם מתחפרים דרכה וניזונים מתאיו השונים, מנוזלי גופו ואף מהפסולת אותה הדג מייצר. ככל שהטפיל גדל קל יותר לזהות את הנקודות הלבנות שגדלות על עורו של הדג. הפרוטוזואות שבגרו יעזבו את המארח לאחר 3 עד 7 ימים. יש לשים לב שבמידה והדג ימות תוך כדי התהליך, יעזבו הטפילים בטרם סיימו את שלב ההתבגרות ויגיעו לשלב הרבייה עליו נרחיב בהמשך. אומנם ידוע לנו שהשלב הראשון ברביית הטפיל הינו שלב האכילה והסימפטום העיקרי הוא הופעת הנקודות הלבנות, אך השלב הראשון בחייו של הטפיל הוא גם השלב האחרון בחייו של המארח. ברוב המקרים כאשר הנקודות כבר מופיעות, הדג עלול להחזיר נשמתו לבורא. הסיבה היא שהנקודות הלבנות הם בעצם התופעה האחרונה שנראה על הדג כאשר הטפיל נמצא בגופו. אפשר לומר שמרגע המצאות הנקודות סיכויי ההחלמה אינם גדולים ללא טיפול מתאים ומהיר. 

2. שלב הפרוציסטי Protomont - לאחר שעזב הפרוטוזואה את המארח הוא פושט את ריסיו. בשלב זה הטפיל שוחה לאורך קרקעית האקווריום או בית הגידול במשך תקופת זמן שנעה בין שעתיים ועד שמונה שעות, עד אשר הוא מתיישב על הקרקעית. 

3. שלב הרבייה Tomont - לאחר שהתיישב הטפיל על הקרקעית הוא בונה לעצמו מעין ציסטה ונסגר בתוכה. הפרוטוזואה שכרגע נמצאת בשלב הרבייה מתקשחת בתוך הציסטה ונאטמת היטב, תהליך זה אורך בין 8 ל 12 שעות. בתוך הציסטה נוצרים תאי בת רבים הקרויים טומיטים. כמות הטומיטים הנוצרים על ידי כל טומונט משתנה בהתאם לאופיו של הטפיל ולטמפרטורת הסביבה המשפיעה על קצב וכמות חלוקת התאים. בדרך כלל מכל ציסטה יצאו בין 200-1000 פרוטוזואות צעירות. כאשר טפילים אלו בוגרים מספיק הם בוקעים מן הציסטה ומתחילים לשחות חופשיים. שלב הדגירה יכול להשתנות ונע בין 3 עד 72 ימים. אולם פרק זמן של 72 ימים אינו שכיח ויתרחש אך רק במים קרים במיוחד. 

4. שלב ההדבקה Theront - לאחר שיצאו מהציסטה, חיים הטפילים במים פרק זמן של 10 עד 48 שעות בחיפוש אחר דג מארח. במידה ולא ימצאו כזה בפרק הזמן הנתון, ימותו. בשלב זה ככל שעובר הזמן מאבדים הטפילים את יכולתם לפגוע בצורה דרסטית בדג ולכן ככל שיקדימו למצוא מארח ראוי, יפגעו בו באופן קשה יותר. הפגיעה האופטימלית והקשה ביותר תהיה בין 6-8 שעות. כל טפיל אשר מצא מארח ראוי מתחיל לפלוש תחת רקמת האפיתל שלו. הפלישה בעצם גורמת לפציעה הנגרמת כתוצאה מהחדירה. הטפיל מתחזק על חשבון הנשאי תוך כדי שהוא ניזון מהרקמות שלו.

לאחר השלב הרביעי, מתחיל התהליך מחדש.

ידוע שהטפיל לא נמצא אף פעם במצב רדום, מה שאומר שכל עוד הוא נמצא באקווריום ואין טיפול למניעת המחלה הוא ימשיך את תהליך החלוקה.

 

מה הוא בעצם סוד החלוקה של המחלה? איך מטפיל אחד בודד יכולים לצאת כל כך הרבה טפילים נוספים? 

סוד החלוקה של הפרוטוזואה היא בעצם אותה הציסטה שציינו, קפסולה. הטפיל אשר יוצא מגוף הדג יוצר קפסולה בלתי נראית לעין אנושית אשר מגינה על צאצאיו של הטפיל המתחלק ובעצם נותנת לצאצאים מחסה עד אשר הם מתפתחים. הקפסולה הזו היא דביקה ולכן היא נדבקת לגורמים מסוימים כגון צמחים, רשתות, אבנים ועצמים שונים נוספים מה שבעצם נותן לה עוד הגנה מפני טורפים וחיידקים אחרים שעלולים לאכול אותו למשל סנדליות או פלנריות. בזמן שהטפיל החדש מתפתח בקפסולה הוא מבצע 10 חלוקות בינריות נוספות המפיקות בסך הכול עוד מספר גדול מאוד של צאצאים מכל חלוקה בודדת. אחרי 10 החלוקות הפרוטוזואות החדשות משתחררות למים ומתחילות מחדש את מחזור החיים של הטפיל. בעצם אפשר לומר שכל פרוטוזואה אחת שמתחלקת יכולה ליצור אלפי צאצאים במשך חייה. 

לא ידוע על דרך לפרק את אותה הקפסולה, שכן היא מוגנת מאוד וחזקה לכל תנאי הסביבה והתרופות שאנו מכירים.

יש לציין שאותן הנקודות הלבנות שאנו רואים הן לא הציסטות, אלא הן הטפיל עצמו בשלב הסופי.

אז מדוע פורצות מחלות? 

זאת שאלה שהמון חובבים שואלים את עצמם, מה לא עשיתי טוב בדרך? אז לפני שנענה, תרגעו! לא הכל באשמתכם. רוב הדגים שמגיעים מהטבע ומבתי גידול מאוכלסים יתר על המידה, מגיעים המון פעמים עם מחלות, חיידקים וטפילים שאנו לא תמיד רואים בחנויות. חלק גדול מהפעמים אנו רוכשים את הדגים מספר ימים קטן לאחר שהם נתפסים, נארזים ונשלחים לחנויות, המון פעמים הספקים הגדולים לא מעבירים לדגים טיפולים מונעים על מנת לחסוך סכומי כסף גדולים. רוב דגי הנוי שנסחרים בארץ מגיעים מחו״ל, הם עוברים תהליך ממש לא קל, כאשר הם נמצאים בשקית קטנה למספר שעות גדול שעלול לפעמים לעלות על 24 שעות. כאשר דגים נמצאים בתהליך כזה הם מגיעים מותשים לחנויות והמערכת החיסונית שלהם מאוד מוחלשת, זה הזמן הכי טוב לכל אותם הטפילים והחיידקים שנמצאים עליהם להתעלות על המערכת החיסונית של הדג וכך פורצות רוב המחלות. מחלת הנקודות הלבנות מאופיינת כאשר הדג נמצא במצבי מצוקה קיצוניים, בטמפרטורות גבוהות ובחוסר משמעותי בחמצן. יש לציין שפריצת המחלה הרבה יותר חמורה כאשר יהיה מספר דגים גדול פר יחידת שטח, או במילים אחרות צפיפות הדגים באקווריום.

דרכי מניעת המחלה:

אף אחד לא רוצה להכניס לאקווריום שלו דג חולה ולכן התפתחו במרוצת השנים שיטות רבות שעשויות לעזור במניעת מחלת הנקודות הלבנות ומחלות נוספות. 

נתמקד בדרך הטובה ביותר - בידוד דג בקרנטינה*, כשטמפרטורת המים נעה בין 30-29 מעלות למשך ארבעה ימים. בטמפרטורה זאת מחזור החיים של הטפיל מתקצר משמעותית, הטפיל משגשג ומשכפל את עצמו כל טווח זמן קצר, מה שאומר שבמידה והדגים נגועים במחלה, המחלה תפרוץ לאחר כיומיים לכל היותר אך נשאר על טמפרטורה גבוה למשך יומיים נוספים כדי להיות בטוחים שהמחלה לא קיימת. מטרת הקרנטינה הינה לוודא שהדג אינו נגוע במחלה ובמידה וכן לטפל בה במהירות לאחר התפרצות הטפיל. כאשר מדובר בטמפרטורה נמוכות יותר דרגת החום הנחשבת כמשותפת לכל פריצות המחלה הן בטבע והן באקווריום הביתי נעות בין 15-26 מעלות צלזיוס, כאשר בטמפרטורה של 24-26 מעלות הטפיל ישלים את מחזור חייו בתוך שלושה עד שישה ימים. ב15 מעלות הטפיל ישלים את מחזור חייו בתוך עשרה ימים וב10 מעלות ייקח לטפיל מעל חודש להשלים את כל מחזור חייו.

נוסיף ונציין שמסיבה זו ומהרצון של כולנו למנוע כניסת מחלות אחרות לאקווריום הקיבוצי, מומלצת לבצע קרנטינה לתקופה ארוכה יותר מהזמן שמומלץ במאמר זה, שכן כך נוכל להתגבר על טווח רחב של מחלות שלהן תקופות דגירה ארוכות יותר מזאת של טפיל הנקודות. תקופה שנעה בין שלושה שבועות ועד כחודש נחשבת לרוב כתקופה אופטימלית לקרנטינה מספקת לדגים חדשים, לכן נעדיף לבצע קרנטינה ארוכה על מנת למנוע סיכונים למחלות נוספות שעלולות לפגוע באוכליוסית הדגים שלנו. כמובן שאם נבחר לעשות את תהליך זה, נעדיף להצטייד בתרופות בסיסיות שמטפלות בטווח רחב של מחלות שעלולות לפרוץ בתהליך הקרנטינה לכל אורכו. 

*מהי קרנטינה – קישור למאמר מלא על הקרנטינה:
http://www.aqua.org.il/magazine/item.php?id=246

דרכי טיפול:

לפני כל אחת מדרכי הטיפול יש להעלות את טמפרטורת המים באקווריום בהדרגה ל30 מעלות, זאת על מנת לזרז את מחזור החיים של הטפיל כמו שציינו לפני כן. כאשר מחזור החיים קצר אנו מטפלים גם בנקודות הלבנות וגם בטפיל אשר נולד מחדש דרך אותן הציסטות שיוצר הטפיל על מנת להתרבות.

טיפול על ידי מלח גס והעלאת טמפרטורה:

היתרונות הגדולים ביותר של המלח הם העובדות שמלח אינו מסוכן, מאוד זול וכמובן מאוד נגיש.
חשיפת דגי מים מתוקים למלח, הוכחה כיעילה ביותר להפחתה בכמויות טפילים חיצוניים ואף חיסולם. באשר לטפיל בו עסקנו, בשל גלגוליו השונים ועמידותו, פרקי זמן ממושכים ידרשו על מנת לחסלו באמצעות שיטה זו.
כדי להגיע למליחות הרצויה שלא תפגע בדגים אלא רק בטפיל נכניס לכל היותר כשתיים עד שלושה גרמים של מלח גס לכל ליטר מים, או בשפה קלה כף מלח גס ל 10-15 ליטר מים. 
לפי "הספר" הטיפול נמשך בין שלושה ימים ועד ארבעה ימים.
ממחקרים שבוצעו בנושא עולה שטיפול בריכוז מלח גס של 1 גרם לליטר מים אינו אפקטיבי, תמותת הדגים הייתה גדולה ואחוז הישרדות היה נמוך ביותר ועמד על 25%. הטפיל נשאר חי גם אחרי ארבעה ימים.
לעומת זאת ריכוז מלח גס של 3 גרם לליטר נתן תוצאות הרבה יותר טובות והביא לאחוז שרידה של 95% לאחר חמישה ימי טיפול, אך כבר ביום השלישי נראה שיפור משמעותי ביותר. לאחר חזרה על הבדיקה המקרוסקופית מהיום החמישי ועד השמיני לבידוד לא נמצאו כלל פרוטזאות במיכל. 

דגש חשוב! אין להשתמש בכל מלח אלא במלח גס בלבד! שכן מלח שולחן דק מכיל חומרים נוגדי התגבשות שעלולים לפגוע בדגים.

טיפול על ידי תרופות יעודיות:

למי מאתנו שמחזיק באוכלוסייה רגישה יותר, כגון חתולים למיניהם אשר רגישים מאוד למלח, לבעלי אקווריומי צמחייה שעלולים להיפגע מהוספת מלח, או לחובבים שמעדיפים ללכת על בטוח, מומלץ להשתמש בתרופות יעודייות. ישנן בשוק המון תרופות אשר מטפלות במחלה בצורה מקיפה יותר ואף כאלו אשר מטפלות גם בשלבי הציסטות. בסופו של דבר הטיפול הכללי של כל התרופות פוגעות בטפילים כאשר הם יוצאים מהציסטות ומשמידות אותם.

יש לציין שלא תמיד הטיפול במלח עוזר ולכן מומלץ מראש לטפל תמיד בעזרת תרופה ייעודית. המלח הוא האופציה הזולה יותר וברוב המוחלט של הפעמים הוא עובד.

 

את תהליך הטיפול מומלץ לבצע במשך ארבעה עד שישה ימים.

בסיום התהליך כאשר אנו בטוחים שהטיפול עבד יש להוריד את טמפרטורה המים בהדרגה! זאת אומרת שכל מספר שעות להוריד את הטמפרטורה במעלה אחת עד הגעה לטמפרטורה הרצויה. אין להוריד את הטמפרטורה במכה אחת מכיוון שזה עלול לייצר סטרס שיכול לגרום לפריצה נוספת של מחלה כזאת או אחרת ומכאן נשאר רק לפקוח עיניים על הדגים למספר ימים כדי לוודא שהמחלה לא חוזרת.


בהצלחה!