ריבוי צמחים באקווריום

הקדמה:
מאז שנכנסתי לתחום הצמחייה והצמחייה האקווטית בפרט אני זוכר את עצמי תמיד נהנה מקבלה של צמחים חדשים.
כלומר, איזה גנן לא נהנה להחליף גזם? לקבל צמחים חדשים? לראות אותם פורחים ומתרבים? אין אחד כזה.

לא מעט פעמים אנחנו נתקלים בשאלות של "כיצד להרבות את הצמח?"; "האם מספיק לחתוך את הגבעול?"; "יש לי פרח, מה עכשיו?" ועוד שאלות מגוונות.
במאמר זה אאגד בצורה פרקטית את התשובות לשאלות אלו, מבלי להיכנס יותר מדי לעומק הקורה במורכבות הבוטנית.

רביית הצמחים, מתחלקת לשתי שיטות עיקריות:
הראשונה – רבייה זוויגית (מינית), הכוללת תפרחת, פרי וזרעים.
השנייה – רבייה וגטטיבית (אל-מינית), על ידי פיצול מספר תאים מחלקי הצמח.


רבייה זוויגית

כאמור רבייה הכוללת התלכדות תאים זכריים ונקביים.
בצמחים התלכדות זו נעשית על ידי הפרחים, כאשר רוב הצמחים בעלי פרחים דו-מיניים ועל כן יכולה להתבצע התרבות משתיל אחד בלבד.



תמונה מאת: מעיין

שלב הפריחה:

בעולם האקווטי ניתן לראות פרחים במגוון רחב של צמחים, מצמחי גדה, דרך צמחים צפים ועד צמחים טבולים לחלוטין.
בטבע הפריחה לעולם תהיה ביבשה, כלומר מחוץ למים.
מאחר ובתחומינו אנחנו מרבים להשתמש בצמחים ולהתאימם לעומקים שונים (לדוגמא: אנוביה או אכינודורס, שגדלים בטבע מחוץ למים), לפעמים נוכל לראות פריחה גם בתוך המים אם כי עתידה להיאכל ברוב המקרים.

עידוד פריחה בצמחים השונים יהיה על פי דאגה לכלל התנאים לרבות: טמפרטורה, pH, תאורה ובייחוד חשיבות עליונה לתיסוף רב של נוטריינטים במים.
כמובן גם על פי עונות הפריחה בהתאם לצמח, כלומר ישנה השפעה ישירה לפי התנאים החיצוניים לאקווריום, כמו טמפרטורת הסביבה, לחות, תאורה חיצונית וכו'.

בנוסף,
חשוב לזכור שבשביל שלפרח יהיה היכן להתפתח בצורה טובה, על האקווריום להיות פתוח וברוב המקרים גם בעל תאורה גבוהה יותר.
זאת מאחר שמעבר לעניין המקום, הפרח עלול להשרף ולהתייבש מקרבה יתרה לנורות.



צילום מאת: yoav.ng

שלב ההאבקה:

אז יש לנו צמח עם תפרחת מעל המים? מה הלאה?
על מנת לאפשר לפרח לקלוט אבקנים (תאי זרע) לשחלה, יש צורך לבצע האבקה.
בטבע מדובר על תהליך שמבוצע לרוב על ידי חרקים או ציפורים. בחקלאות נהוג לעבוד עם הדבורים.
אמנם בבית זה לא נשמע נחמד במיוחד ולכן אפשרי לעזור בצורה ידנית.

אופן ההאבקה הידנית העיקרית תיעשה על ידי מכחול או מברשת קטנה ובעצם הפעולה נעשית על ידי הברשה עדינה של הפרח.
בעצם המברשת עצמה היא זו שמאביקה את הפרח.


צילום מאת: אלי קדר

שלב התפתחות הזרעים:

לאחר שהפרח קלט אבקנים ובוצעה הפריה, הפרח יסגר ויתחיל שלב של התפחות הזרעים בתוך הפרי.
לצמחים שונים שיטות הפצה שונות ועל כן גם הפרי והזרעים עצמם נראים אחרת, אם כי לרוב מדובר על התפתחות של תרמילים בעלי כמות גדולה של זרעים קטנים.


צילום מאת: מעיין

זמן איסוף הזרעים עלול להיות קריטי וישפיע גם הוא על איכות ואחוז הנביטה.
אל תמהרו לאסוף את הזרעים כאשר הפרי עודנו ירוק, יתכן כי הזרעים עדיין אינם מפותחים דיים להנבטה.
יש לחכות שהפרי יתייבש ויתחיל להיפתח או לנבול לכיוון ארצה, כלומר בשלב אחד לפני שהזרעים מתחילים להתפזר חזרה במים.


זרעי אפונוגטון הנקליאנוס. צילום מאת: אלי קדר


תקריב זרעי אכינודורס קורדיפוליוס. צילום מאת: מעיין


זרעי אנוביה ברטרי. צילום מהאתר: www.aquaticplantcentral.com

שלב ההנבטה והמשך הגידול:

אז אמנם את השלב היפה והססגוני ביותר עברנו, אבל לדעתי זהו השלב הכייפי ביותר – התפתחות של צמחים צעירים וחדשים מזרעים קטנים שטרחנו לאסוף.
אז נצא לדרך!

כמו שכבר ציינו קודם לכן, צמחייה אקווטית הינה מגוונת מאד. אם אלו הרבה צמחי גדה, צמחי תבלין, צמחי יבשה שמותאמים זמנית, צמחים מזדקרים, טבולים וכו'.
בקיצור ולעניין – אין אחידות ברביית הצמחים ועל כן גם זמני ושיטות ההבנטה משתנים מצמח לצמח.

מבחינת הזמנים,
ישנם צמחים שעל זרעיהם להמתין פרק זמן יבוש ארוך יותר עוד טרם תחילת ההנבטה.
ואילו אחרים, לא רק שלא תלויים בזמנים – אלא גם ינבטו בטווח רחב מאד של תנאים בבית.

מבחינת השיטה,
צמחי מים טבולים מובהקים יוכלו לנבוט בקלות רבה בקופסא קטנה עם מעט מים וסבלנות.
אמנם בצמחים אחרים נצטרך לנקוט בשיטה המסורתית יותר והיא הנבטה במצע מיועד.
גם פה אאלץ לסבך אתכם קצת יותר: ישנן הרבה שיטות הנבטה! מהנבטה על כר כבול, דרך קוביית צמר סלעים ושימוש בצמר גפן ועד הנבטה במצע רגיל. גם כמות הלחות והמים בהתאם.

ובכל זאת,
ארצה לשתף אתכם בשלוש שיטות האהובות עלי:

1. הנבטה במים בלבד

כאמור – מצויינת בצמחי מים מובהקים, כגון נימפיאות, לוטוסים, ספלילה וכו'.
כל מה שיש לבצע זה להכניס את הזרעים למיכל שקוף קטן עם מים ורק להמתין בסבלנות.


צילום מאת: מעיין

צילום מאת: מעיין

2. הנבטה בכבול, בעזרת קוביות ג'יפי


צילום מאת: מעיין

מדובר על קוביית כבול דחוסה, כאשר ברגע שמקבלת מים מתנפחת ומהווה כר טוב למספר נבטים להתפתח ביחד.
בקרב מגדלי ההידרופוניקה המקפידים, לרוב יהיה מדובר על מספר מצומצם מאד של זרעים לכל קובייה. אמנם מאחר ומדובר על צמחים שינוקו ויועברו לאקווריום – אני פשוט "מתבל" קצת יותר לכל קובייה, על מנת לנצל את שטח הקובייה לשלבים הראשוניים בלבד.
ברוב הצמחים יספיק להניח אותם על גבי המצע, אך ניתן גם לכסות מעט (אין צורך להגיע לעומק של יותר מחצי ס"מ).
את הקובייה חשוב להכניס לתא הנבטה לשמירה על לחות וטמפרטורה, היה ואין אחד כזה – כל קופסת פלסטיק סגורה ושקופה תהיה טובה.


צילום מאת: מעיין

*בשלב התחלתי אין חשיבות לאור.
** אני חייב לציין כי בשימוש בשיטה זו ראיתי תוצאות הרבה יותר מהירות ויציבות מאשר בשיטה הראשונה.


צילום מאת: מעיין

3. מיכל מים עם הידרוטון

בעצם משלב את שתי השיטות הקודמות.
מצד אחד לא מדובר על מיכל עם מים בלבד אך מצד שני לא מדובר על מצע שתילה.
מעבר לכך שהוא עוזר מאד בהשרשה והפרשת נוטריינטים – הוא מאד נח לעבודה ונותן אפשרות לעבודה בתנאים חצי יבשים.


צילום מהאתר: www.aquaticplantcentral.com


צילום מהאתר: www.aquaticplantcentral.com


* לאחר שהנבטים מתחילים להתפתח, להשריש ולהוציא עלים, זהו השלב שהתאורה מאד חשובה להתפתחותם התקינה.

מבחינת מעבר לאקווריום, שימו לב שזה בעיקר לפי ראות עיניכם.
מצד אחד מאד יש את הצורך המחשבתי להוסיף לאקווריום,
אך אם נוסיף צמחים צעירים מדי יתכן ולא יקבלו מספיק אור, יעקרו מהקרקע, לא יאוקלמו כמו שצריך ובמילים אחרות – לא נהנה מהם.

לכן כן כדאי לתת להם לנצל את שלב ה"פעוטון" במלואו.
כלומר להגיע למקסום מבחינת השרשה מלאה במצע השתילה, תפיסת גובה בהתאם לכלי שבו הם מוחזקים וכמובן בהתאם לנוחות האישית שלכם.
ככל שהצמח יהיה יותר מפותח – כך הוא יקלט בצורה טובה יותר באקווריום שלכם.

* דבר חשוב מאד שיש לזכור:
שימו לב שלאחר הנבטה וגידול צמח בתנאי לחות, הכנסתו לאקווריום עלולה לגרור גם חילוף של עלים מעצם התאמת מבנה ושטח העלה לתנאים האקווטים המלאים.
לכן, להמתין בסבלנות!


צילום מאת: mse


רבייה וגטטיבית

רבייה אל-מינית, כלומר רבייה ללא התלכדות של תאים זכריים ונקביים.
רבייה זו קורית על ידי התרבות והתפצלות של רקמות מחלקים שונים בצמח, בהתאם למינו.

למעשה בשבילינו הגננים, מדובר בדרך ההתרבות היעילה והנוחה ביותר שקיימת – אין צורך בשלבים השונים מפריחה ועד זריעה.
עוד יתרון מאד גדול הוא שבחלקים מסוימים בצמח אנחנו יכולים לפצל באופן יזום על ידי חיתוך פשוט.

הריזום (קנה שורש):

מאפיין צמחי שורש, דשא ושרכים, לדוגמא: אנוביה, מיקרוסוריום, בולביטיס, אירוס ועוד..

הריזום הינו גבעול מעובה שצומח בצורה אופקית, כאשר שולח מערכת שורשים מתחתיו ומצמחים את גבעולי העלים ממעל.
לרוב הריזום יהיה מעל לאדמה וחשוף לאור. בצמחים מסויימים דבר זה חיוני לקיום הצמח.

ריבוי וגטטיבי: הריזום מתפצל באופן עצמאי, אך אינו נפרד זה מזה ולכן מאפשר ריבוי קרוב לצמח האם.
ריבוי יזום: ניתן לחתוך בקלות את הריזום ובעצם להשיג בכך שתילים נוספים. מומלץ לחתוך את הריזום כך שישנם לפחות שני עלים בכל פרק.


צילום מאת: מעיין

השלוחות:

מאפיין בעיקר צמחי גבעול, אך גם צמחי שורש ודשאים למיניהם, לדוגמא: וליסנריה, אכינודורוס, היגרופיליה, בקופה ועוד...

השלוחה למעשה הינה גבעול דק הצומח בצורה אופקית ולכל פרק בשלוחה בעצם גדל צמח נוסף.
שלא בדומה לריזום, השלוחה אינה משמשת כבסיס לצמח ואינה חיונית להתפתחותו למעט דרך הריבוי בלבד.
בצמחים מסויימים השלוחה תהיה קבורה ובאחרים גלויה מעל קו המצע.

ריבוי וגטטיבי: מכל שתיל תשלח שלוחה אחת לצד, כאשר לאחר כל מספר ס"מ מצומצם יגדל נטע.
ריבוי יזום: על מנת לעודד התפתחות רב יותר של שלוחות כל מה שניתן לעשות זה לחתוך את השלוחה לאחר התפתחות הנטע.


צילום מאת: מעיין

הפקעת והבצל:

מאפיין את רוב צמחי השורש, לדוגמא: נימפיאה, אפונוגטון, קרינום, קריפטוקורין ועוד...

מדובר על איברים תת קרקעיים המשמשים לאגירת חומרי תשמורת לצמח.
למעשה מדובר על עיבוי של הגבעול, או מספר עלי גבעול שמהם מתפתחת מערכת השורשים מלמטה.

ריבוי וגגטיבי: עם הזמן נוצרים פקעיות חדשות בצמוד לפקעת הראשית (וכך גם בבצל). כאשר זה קורה נוכל לזהות את הצמחים החדשים כמו נצרים קטנים הצמודים לצמח הראשי.
אמנם בצמחים מסויימים יהיה התפתחות של פקעיות גם על גבי בסיס העלים או בפרקי הגבעולים.

ריבוי יזום: כאשר מדובר על פקעות גדולות ניתן לחתוך אותן לחצאים או אפילו רבעים ובעצם לקבל צמח חדש.
שני דברים שחשוב לזכור כאשר עושים זאת:
- האחד הוא שיש לחתוך בצורה עוגה, כלומר שיהיה חלק מלב הפקעת.
- השני הווא המנעות מפטרייה שעלולה להיווצר על שטח החתך. כאשר מנביטים מחוץ לאקווריום אפשר כמובן להשתמש בתכשירים שונים, אך כאשר מדובר על אקווריום עם דגים וח"ח – רצוי שלא להכניס חומרים אלו ורק לעקוב שאין שכבה לבנה שעוטפת את הפקעת.

צילום מאת: מעיין

שיטת הייחורים:

מאפיין את רוב צמחי הגבעול, לדוגמא: היגרופיליה, טונינה, לימפוניפליה, רוטלה, קבומבה ועוד...

הייחור למעשה זהו קטע ענף או גבעול שנקטם באופן יזום והשריש מחדש ובכך הפך לצמח חדש.
הצמח הראשי שנשאר, מגדל גבעולים חדשים מהפרק האחרון שלפני הקיטום.
לכן בעצם כאשר אנחנו גוזמים צמחי גבעול באקווריום ואיננו שותלים את החלק החדש, רצוי לגזום כחצי ס"מ מעל הפרק, על מנת שהצמח יתפצל באופן סדיר ללא רקב מיותר.

צילום מאת: מעיין

פיצול עלים:

מאפיין בעיקר צמחים צפים ושרכים, לדוגמא: עדשת המים, אזולה, מיקרוסוריום ועוד...

בדומה לפיצול שנעשה מפקעות או שלוחות, ישנם צמחים מסויימים אשר מתרבים על ידי פיצול הצמחים מעלים.
הפיצול נעשה באופן טבעי, בצמחים מסויימים מבסיס השורשים ובאחרים מהקצוות.
אין אפשרות להרבות באופן יזום בדרך זו.


צילום מאת: אלון וירטהיים

הנבג:

מאפיין שרכים וטחבים, לדוגמא: מיקרוסוריום, וסיקולריה ועוד...

הנבג הינו תא רבייה אל מיני קטן (חד תאי או בעל תאים אחדים). כאמור מאופיין רק בצמחים ירודים.
לאחר שהנבג מתפתח באופן מלא, הוא בעל יכולת עמידות והשרדות גבוהה מאד.
בין צמחים שונים קיימות צורות שונות להיווצרות הנבגים, גדלים, מספר הנבגים לצמח (שיכול להיות עצום במספרו) ואופן הפיזור.

אופן ההנבטה מנבגים בדומה מאד לזרעים, אלא שפה הוא הרבה יותר קל.


תמונה מהאתר: www.fnzas.org.nz

לסיכום:

כמו שנכתב בתחילת המאמר,
הבאת הדברים כאן אינה באה להסביר באופן מלא על התהליכים שבצמח.
חוסר המידע הרלוונטי כמובן גורר שאלות נוספות שייחודיות לכל צמח וצמח ולמקרים החריגים,
ועל כן מאמר זה מביא את הבסיס הפרקטי לריבוי הצמחים באופן כללי.

לבירור על תנאי הצמחים עומדת לרשותכם מערכת AquaDex
לכל שאלה נוספת אתם כמובן מוזמנים לפורום צמחייה

כולי תקווה שהמאמר שפך אור על הנושא ומעתה ואילך תוכלו גם אתם להתחיל להנות יותר מגידול הצמחים ושהמושג "רבייה" לא יעלה רק אסוציאציות של דגיגים שוחים