פורטל אקווה פורומים מגזין אקווה AquaDex
מאמר מקורי

אלונקרות

 מיני הציקלידים באגם מלאווי מחולקים לשלוש קבוצות: מבונות, הפלוכרומינים והקבוצה

השלישית היא האלונקרות, המוכרת יותר בשמה -פיקוקים (טווסים).

הפיקוקים, כשמם כן הם, הזכרים מגוונים בציבעם, אך הנקבות בעלות מופע אפור. סוג זה של דגים-

האלונקרות, לרוב שלווים בהתנהגותם ונוחים למגוון שילובים באקווריום הביתי.

בטבע דגי האלונקרה יכולים להגיע ל- 13 ס"מ, אך באקווריומים האכלה במזונות עשירים בחלבון

יכולים להביא את האלונקרות, למימדים גדולים יותר.

הרבייה בטבע מתבצעת לאורך כל עונות השנה באזורים סלעיים, בדומה להפלוכרומינים שוכני סלעים,

בתוך מערות סלעיות.

מערכת העצבים של כל מיני האלונקרות, מאופיינת בקו צידי רחב במיוחד(מערכת זו מקבילה לאוזניים אצל

בני האדם), מאפשרת יכולת חישה רגישה ביותר. ויזואלית, מערכת החישה נראית בבהירות בחריצים

קטנים בעיקר בחלק הראש התחתון. חשוב לציין, שכל הציקלידים "מאויישים" במערכת חישה להשגת

מזון, אך אצל האלונקרות מערכת זו רגישה במיוחד.

התנהגותם של האלונקרות בטבע, מסבירה את הצורך במערכת חישה משופרת. זכרים, נקבות ודגיגים,

"מרחפים", כסנטימטר אחד בלבד מעל המצע החולי, ללא הינד סנפיר, הם נראים ממש, כאילו

ישנים. כל תזוזה הכי קטנה של סרטנוניים, חלוזונות ו-חסרי חוליות אחרים מתחת לקרקעית החולית, תגרום

לאחד הפיקוקים לקטוע את "הריחוף" השליו של הלהקה ולזנק היישר לעבר הטרף במצע החולי.

בניגוד למיני ה-Lethrinops ומיני ה-Alticorpus, הפיקוקים אינם מסוגלים לסנן את חול, אלא לועסים

את טרפם ויורקים את השאריות.

שלושת הסוגים האלה חולקים כנראה, אב קדמון משותף ומייצגים את סוג הביניים שבין המבונות

להפלוכרומינים הגדולים.

האלונקרות מתחלקות לשתי קבוצות:

הראשונה היא המוכרת לאקווריומיסטים, וכוללת בתוכה את הפיקוקים שמאכלסים את אזור הביניים, בשעות

היום נמצאים באזור החולי בחיפוש אחר מזון ובשעות הלילה חוזרים לתפוס מחסה במערות הסלעיות.

קבוצה זו מפולגת בתוכה לחמש תתי קבוצות:


1. קבוצת ה- jacobfreibergi- נפוצים גם תחת השם "פרפרי מלאווי", מערכת החישה אצל מינים
מקבוצה זו, פחות מפותחת, מאצל שאר מיני האלונקרה. מינים בקבוצה זו נפוצים בדרום ובצפון האגם
באזורים הסלעיים.


Aulonocara jacobfreibergi


2.-קבוצת ה- stuartgranti- רוב המינים המשתייכים לקבוצה זו, חיים באזור התפר שבין הסביבה
הסלעית. לזו החולית, בעומקים שבין 5-15 מטרים. אם יאויימו בזמן חיפוש המזון בחול, מיד יתפסו מחסה
במערות הסלעיות.נקבות ודגיגים בקבוצה זו יאכלו,בקבוצות או ביחידים, מן המצע החולי, "בכיסים" שבין הסלעים.
הזכר יבנה את אתר הרבייה בין הסלעים.



Aulonocara stuartgranti


3. קבוצת ה- Chitande- מיני קבוצה זו מאופיינים באף קמור, ביצי הדמה אצל הזכרים בולטים מאוד

והנקבות לרוב כסופות יותר, מהנקבות בשאר הקבוצות.קבוצת זו חיה באזור הביניים, דגיגים ונקבות ישחו בקבוצות גדולות ויחפשו מזון בחול, במרחק שלא יעלה על מטר מן המחסה הסלעי,למרות שנקבות ישחו בעומק של 3 מטר בערך, זכרים דומיננטיים מעדיפים עומק של לא פחות מ-15 מטר.רק נקבות בוגרות יגיעו לאזורי ההטלה העמוקים.





4. קבוצת ה-maylandi- קבוצה זו כוללת שני מינים-A.maylandi ו-A.kandeense, קרוב לוודאי, מינים אלה קרובים. הרבייה במינים אלה מאופיינת במספרים גבוהים, לעיתים מעל למאה דגיגים להטלה.






5. קבוצת הסלוסי- למרות שזכרים ונקבות בקבוצה זו, בעלי מופע צבעים כהה, לרוב יימצאו באזורים החוליים באזור הביניים שכולל סביבה סלעית סביבה חולי. ויחפשו מזון בדרך המאפיינת אלונקרות. ההתנהגות המייחדת את הסלוסי לעומת שאר מיני האלונקרה, הם לא נמצאים בסמיכות לסביבה הסלעית, ולכן כשיופיע איום הם למעשה חשופים ללא קירבה למערות סלעיות. האלונקרה סלוסי אינו טריטוריאלי.



Aulonocara saulosi



לעומת חמשת קבוצות אלה של אלונקרות שוכנות סלעים יש כמה מיני אלונקרות החיות באזורים חוליים תוחים. בין היתר מונה קבוצת האלונקרות של המים הפתוחים: A.aquilonium,A.brevinidus,A.rostratum,A.nyassae.





Aulonocara aquilonium




Aulonocara rostratum




Aulonocara nyassae




Aulonocara brevinidus

התמונות מאתר: http:nyasamalawi.nl
 
לדיון על המאמר לחץ כאן