פורטל אקווה פורומים מגזין אקווה AquaDex
מאמר מקורי

הצילו, האקווריום שלי הפך לביצה טובענית: איך לזהות ולטפל בבעיות נפוצות בתהליך ההרצה

מתחילים רבים בתחביב מגלים עד מהרה חוק בסיסי בטבע: מים עומדים מפתחים עומס בקטריאלי, מתמלאים בלכלוך והופכים למעופשים ועכורים. המדריך הבא מסביר על התהליכים הביוכימיים המתרחשים בעת הרצת האקווריום החדש שלכם, ויעזור לכם להימנע מהטעויות שיכולות לקלקל לכם את ההנאה מהתחביב

החלטתם להקים אקווריום חדש. כבר קראתם את כל המאמרים הרלוונטיים למתחילים, הבנתם שאי-אפשר להתחיל לאכלס את המיכל שלכם בלי הרצה, ותכננתם לפרטי פרטים את תהליך האכלוס. ובכל זאת, משהו מוזר קורה: האקווריום שלכם לא מתייצב, ולא מסוגל להגיע לאיזון הרצוי. אתם מחכים בסבלנות, אך ככל שעובר הזמן אתם מגלים שהמים הופכים לעכורים, מתכסים בשכבה "שומנית" או "רירית" ואיך לומר זאת בעדינות - מסריחים לכם את כל הבית. לא פלא שגם המוטיבציה שלכם הולכת ויורדת. 

מה בדיוק קורה במיכל שלכם? מה עשיתם לא טוב? הנה כמה דברים שיכולים לקרות לכל אחד בעת הרצה של האקווריום, והמלצות להתמודדות עם השגיאות והבעיות הנפוצות בתהליך. 

טעות ראשונה: הרצה ללא אמוניה / עם כמות מועטה מדי של אמוניה

כאשר אנו מדברים על תהליך הרצה (או "סייקל" בלועזית), אנו מתכוונים לתהליך הביולוגי של ביסוס הבקטריות המשתתפות במחזור החנקן. זהו תהליך חיוני לכל אקווריום, והוא נועד לייצר תשתית בקטריאלית לפירוק חומרי הפסולת שמפרישים הדגים למים. 

כדי להתחיל בתהליך, אנו זקוקים למקור יציב וקבוע של אמוניה. אין טעם להריץ את המיכל ללא מקור אמוניה מסוג כל שהוא ולחכות לנס. במקרה של היעדר מקור אמוניה בהרצה נבחין בהופעת חיידקים לא סימפטיים במיוחד, שיצטברו על דפנות המיכל, הדקורציה, הפילטר ואפילו ירחפו להם ויצרו שכבה מגעילה במיוחד במים. 

עלינו לדאוג לאמוניה באספקה תדירה. נוכל לעשות זאת באמצעות הוספת דג/ים עמידים, כדוגמת דגי המולי המועדפים על חובבים רבים בשל חוסנם ויכולתם לשרוד במים מתוקים ומלוחים גם יחד, בנוסף להיותם מחסלי אצות מושבעים. אפשרות נוספת הינה לספק אמוניה באמצעות הזרקה ישירה, אך בשיטת זו אנו מסתכנים במינונים לא נכונים, ובכוויות ונזקים אחרים שנגרמים כתוצאה מחשיפה לחומר הלא ידידותי במיוחד. כדי ללכת על בטוח ולשמור על בריאותכם, כדאי להימנע מהזרקה ישירה של אמוניה ולייצב את המערכת בצורה טבעית - על ידי אורגניזם חי ונושם המפריש אמוניה.

יש חובבים המשתמשים בדג מת ממיכל אחר, חתיכת דג מאכל המושלכת למים, שאריות מזון, שימוש בבקטריות מפילטר וותיק ופעיל או אפילו מים "משומשים" מאקווריום פעיל. בכל השיטות הנ"ל יש בעיות שונות - החל בהכנסת מחלות ומזיקים מיקרוסקופיים לאקווריום, דרך יצירת עומס אמוניה שתוביל לתמותת דגים ובקטריות וכלה בחוסר אמוניה שיפגה במושבות הקיימות, כמו במקרה של פילטר ותיק וגדוש חיידקים שנותרים ללא מזון זמין עם חיבורו למיכל החדש. 

טעות שניה: הרצה ללא חיבור למערכת אוורור ופילטרציה

עם השנים התפתחו "פרוטוקולי הרצה" שונים לאקווריומים. ברוב השיטות המקובלות, נהוג להפעיל את כל הציוד באקווריום, כדי להכין אותו לפעילות הרגילה לקראת האכלוס ההולך וקרב. יש לחבר את הפילטר וליצור זרימה של מים במיכל, משום שמים עומדים נוטים לפתח עד מהרה זיהומים בקטריאליים ופטריתיים שונים ומשונים. זרימת המים תשפר את חילופי הגזים, תיצור תנועת חומרי מזון מהמיכל אל הפילטר ותסייע למניעת היווצרות איזורים נטולי חמצן באקווריום החדש שלכם. 

אותם כיסים נטולי חמצן או דלי חמצן הם מקום נפלא להתפתחות בקטריות אנאירוביות, קרי כאלו שאינן זקוקות לחמצן לצורך הישרדותן. קבוצת בקטריות זו יעילה, היא חלק בלתי-נפרד מכל אקווריום ויש לה תפקיד נכבד במחזור החנקן, אבל בכמות גדולה מדי החיידקים הללו גורמים להצטברות של חומרים מזיקים במיכל שלכם כמו גז ביצות. 

לכן יש לחבר את האקווריום למערכת האוורור והפילטרציה, ולדאוג לזרמים קבועים על פני המים שיובילו לחמצון יעיל של המיכל, ותנועה קבועה של המים.

טעות שלישית: ויהי אור!

חובבים המריצים אקווריום גדול מדליקים את התאורה כחלק מפרוטוקול ההרצה הרגיל. אולם במצבים כאלו, בהיעדר דגים, "צוות ניקיון", חלזונות, צמחים ושאר יצורים, אנו יוצרים סביבה אופטימאלית עבור אצות הנהנות מהתנאים הנוחים ללא תחרות, מבלי שיהיה אף אחד שיסלק אותן לפני שיתפשטו ויהפכו למטרד של ממש. במצב זה כדאי לשקול להקטין משמעותית את עוצמת התאורה, ולצמצמם את שעות ההארה (שמטרתן לעזור לדגים למצוא את המזון ולמנוע מהם ג'ט-לאג). 

טעות רביעית: היעדר חימום / קירור

הבקטריות שתגדלו בתקופת ההרצה צריכות להיות מאוכלוסיה דומה ככל האפשר לאלו שיהיו במיכל בתקופה שבה תאכלסו אותו. כיוון שיש סוגי בקטריות רבים החיים בתאים שונים, יש לדאוג לטמפרטורה הזהה לזו שתהיה במיכל שלכם לאחר האכלוס - כך תוכלו לוודא שהבקטריות שיתפתחו במיכל, כמו גם היחסים ביניהן (אירוביות/אנאירוביות) יהיו דומים עד זהים לאלו שתמצאו במיכל בעתיד. 

שינוי דרסטי בטמפ' המים לאחר ההרצה, (עם אכלוס האקווריום) יכול להגיע לכדי 10 מעלות צלסיוס ועלול לגרום לקריסה של אוכלוסיית הבקטריות בפילטר. מצב זה יגרור עלייה בריכוז האמוניה, ויצריך הרצה חדשה.

אם כך, מלבד ציוד האוורור והפילטרציה, מומלץ להפעיל גם את החימום והקירור אם אלו יפעלו בעתיד באקווריום. 

טעות חמישית: מי אוסמוזה

כאן אנו צוללים לעומק הכימיה של המים. קיימים מחקרים רבים, כמו גם מקרים מתועדים אצל חובבים שאינם בהכרח ביולוגים, המראים כי הרצת אקווריום עם מי אוסמוזה מזמינה בעיות שונות ומשונות שאינן מתרחשות בעת הרצה במים רגילים. 

הסיבות הן בעיקר היעדר "חציצה" (בלועזית: באפר), שמביאה ל"רגישות" רבה של המיכל לתנודות ברמת החומציות (pH). מי אוסמוזה רגישים ביותר לשינויים - ולו הקלים ביותר - בריכוזי יוני המימן, כל שינוי קטן בהפרשת האמוניה או בקצב הפירוק שלה ישפיע ביותר על ה-pH במיכל, וכך גם על אוכלוסיית הבקטריות. 

לכן, גם אם נשאף להקים אקווריום המתבסס על מי אוסמוזה, מומלץ לבצע את הסייקל הראשוני עם לפחות 50% מי ברז מטופלים באנטי-כלור, ובהדרגה להעלות את ריכוז מי האוסמוזה בתערובת הכוללת. אפשרות נוספת היא להוסיף למים תמיסות המעלות את רמת הקשיות, כדי להגיע לרמה הרצויה בעת אכלוסו העתידי של המיכל.

במידה ובחרנו להריץ מיכל עם 100% מי אוסמוזה בכל זאת, נדאג לבדיקות pH תכופות כדי לוודא שהמיכל מתייצב ולא יוצא מכלל שליטה. 

טעות שישית: דקורציה לא מטופלת

אם אנו מבצעים את ההרצה כאשר הדקורציה מקובעת במקומה, אנו עלולים לגלות שהגזע החביב שהכנסנו למים מפריש צבע במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע יותר, מתעטף במהירות בשכבה רירית, עכורה ובלתי-חיננית בעליל. מדובר בתהליכים טבעיים ביותר - הראשון הוא הפרשת צבענים ושאר חומרים כימיים הנמצאים בגזע, והשני הוא הצטברות של בקטריות (ולעתים גם פטריות שונות) סביב הגזע המשמש עבורן כמקור תזונה נהדר. 

לכן חשוב להקפיד להעביר את הגזעים והשורשים טיפול טרם הכנסתם למים, החל בטבילה ממושכת בדלי וכלה בהרתחה של שעה וחצי עד שעתיים וחצי. לאחר ש"נעזור" לגזע או לשורש להפריש את כל החומרים האצורים בו שיתפרקו במגע עם המים, נוכל להימנע ממצב של שגשוג בקטריות או הפרשת צבענים וחומרים אחרים למים. 

את בעיית הצבע נוכל לפתור בקלות, באמצעות הוספת פחם פעיל לפילטר. עם זאת, ישנם פרוטוקולי הרצה הגורסים כי פחם פעיל מיותר והוא אף עשוי לספוח שאריות אמוניה, ניטריט או ניטראט מתהליך הפירוק ובכך להאט את התייצבות המיכל. נציין כי קיימות גישות שונות בנוגע לשימוש בפחם פעיל בעת הרצה, ללא הכרעה חד-משמעית בעניין. 

טעות שביעית: היעדר סבלנות

הטעות החמורה מכל: אם טרחתם והתחלתם סייקל כמו שצריך, חבל שתתחילו באכלוס מוקדם מדי, או שתבצעו אכלוס מהיר מדי. זכרו שהאקווריום שלכם הוא מערכת שלמה של יחסים בין בעלי-חיים, הפועלים באופן סימביוטי ליצירת גן עדן תת-מימי. כל שינוי שתבצעו - כמו הוספת דגים רבים מדי - יוציא את המערכת מאיזון, ולכן יש לעשות את הכל בסבלנות מרובה ובאופן הדרגתי, כדי לאפשר לאוכלוסיית הבקטריות להתפתח בהתאם להפרשות הדגים. 

הרצת אקווריום חדש היא למעשה יצירת מערכת אקולוגית שלימה בזעיר אנפין. כל שינוי באוכלוסיית בעלי החיים גורר קצב שונה של הפרשת אמוניה, ודורש התאמת מושבות החיידקים (הרחבה או צימצום) . תהליך זה דומה למטוטלת התלויה על חבל דק ומתוח. כל תנועה קיצונית כמו איכלוס פתאומי של מספר רב של דגים, עשוי לגרום לסחרור שיסתיים בשינוי דרסטי בערכי המים, ועלול לגרור תמותת דגים, קריסת מושבות הבקטריות בפילטר והתפרצות אצות ושאר מרעין בישין.

שמירה על כללי האצבע הפשוטים שהוצגו במאמרו ימנעו מהאקווריום החדש שלכם להפוך לביצה לא חיננית בעליל, יעזרו לכם לצלוח את השלבים הראשונים בהקמת האקווריום בקלות ויותר מהכל - ילמדו אתכם המון על המערכת האקולוגית שאתם מקימים לעצמכם לאט ובהדרגה. 

תגיות