פורטל אקווה פורומים מגזין אקווה AquaDex

התרשמות אישית –גידול ורבייה של ציקליד "ראש אריה" (Steatocranus Casuarius)


התרשמות אישית –גידול ורבייה של ציקליד "ראש אריה" (Steatocranus Casuarius)







האמת היא שהתאהבתי בציקליד המשונה הזה עוד לפני שממש ראיתי אותו במציאות. כבר בתמונות שמצאתי באינטרנט אפשר היה לראות דג נחוש בעל ארשת פנים רצינית של חכם סיני עתיק, והבליטה הגרוטסקית על המצח שהזכירה לי מצנפת דרדסים רק תרמה לרושם הראשוני. החלטתי להצטייד בארבעה פרטים, שני זכרים ושתי נקבות, בתקווה שיידעו לעמוד על שלהם באקווריום המבונות שלי ובציפייה להתפתחויות מעניינות בתחום הרומנטי (למען הסר ספק, אני מתכוון לדגים). הזוגיות אצל דגים אלו מפותחת מעט יותר בהשוואה לציקלידים אפריקאים אחרים היות ומדובר ביצורים מונוגמיים שנאמנים לבני זוג קבועים, ממש כמו בני אדם -לפחות בתיאוריה ובעשרת הדיברות.



לאחר שבועיים של חיפושים אינטנסיביים הצלחתי לאתר דגים שענו לדרישות שהצבתי מבחינת גודל מינימלי שיאפשר להם לשרוד עם המבונות, יחס זכרים נקבות, וכמובן המחיר. בתוך כך התברר לי שהדג כלל אינו נפוץ בחנויות בארצנו הקטנטונת, וחבל.



מסע התלאות של הרביעייה העליזה מהשפלה אל ביתם החדש בעיר הקודש כמעט ועלה לי ברישיון הנהיגה, לאחר שבאזור לטרון גיליתי דליפה מדאיגה מהשקית שבה נמסרו לי ונאלצתי לנהוג בהתאם, תרתי משמע. פלאי הטכנולוגיה ותא האחסון האטום שיש במשענת היד לנהג ברנו מגאן החדשה (הברקה של הרגע האחרון כמעט) מנעו את ריקון השקית לגמרי, אבל עד ההגעה לירושלים הדגים כבר השתכשכו בבריכה פרטית משלהם בתוך המשענת. בהזדמנות זאת ראוי שאתנצל על מעללי בפני אחת מחברות הליסינג המובילות ובפני כמה וכמה נהגים מופתעים שעלו לתומם לירושלים בשבוע האחרון של אוגוסט 2004 – זה פשוט היה עניין של פיקוח נפש.



בהשוואה לנסיעה, האקלום הראשוני באקווריום עבר די חלק. לא אני וגם לא הדיירים הוותיקים באקווריום הצלחנו ליצור קשר עין עם העולים החדשים במשך כל היום למחרת. הם פשוט צללו לתוך המסלעה ונעלמו בלי להותיר עקבות, כולל בזמני הארוחות. למחרת כבר נראה מדי פעם ראש אפרפר מקושט בעין תכלת-טורקיז של מתנדבת סקנדינבית מציץ בין הסלעים ויוצא לגיחות חטופות של מס' שניות בתנועות שחייה קופצניות ודי משעשעות, קצת מזכיר שחייה של תמנון או דיונון אחרי כמה "שוטים" של טקילה. לאחר תום הגיחה הם נחים על גחונם על הסלעים כשהם נתמכים על שני סנפירי הגחון שמתפקדים כמו חצובה של מקלע "מאג". אז נכון שהשחייה שלהם לא הכי אלגנטית בעולם, וגם הצבעים שלהם רחוקים מלהזכיר את דודניהם מאגם מלאווי (הצבע נע בין בז' לאפור פלדה, לפי מצב הרוח) אבל על כל אלה מכפרות טונות של אופי ואישיות.



תוך יומיים הדגים הפכו לאזרחים שווי זכויות באקווריום, אכלו מכל הבא ליד ולא היססו לזקור זימים ולפעור פה ע-נ-ק-י (!) מול דגים בגודל כפול ומשולש משלהם. בדומה לכמה ג'ינג'ים שאני מכיר, ככל שהם יותר עצבניים הם נעשים יותר ויותר כהים ובשיא הקריזה הם נעשים אפורים-שחורים ממש כמו פחמים למנגל, דבר שיכול לקרות תוך שנייה או שתיים. שני הזכרים היו בגודל 7 ו-5 ס"מ, ושתי הנקבות בגודל 4 ו- 4.5 ס"מ. כעבור שלושה חודשים הם גדלו בס"מ נוסף והזכר הגדול מהשניים החל לפתח בליטה מפוארת על המצח.



כחודשיים לאחר שהגיעו לביתם החדש, הזכר והנקבה הגדולים יותר הפכו להיות אפורים כהים בקביעות, והתחילו לבלות יותר ויותר זמן איכות באזור השמאלי של המסלעה, כולל חפירות נמרצות מתחת לסלעים שאותן הייתי משתדל לכסות באופן נמרץ לא פחות כדי למנוע מפולת טראגית. בסוף נשברתי ומיקמתי את הסלעים ישירות על הדופן התחתונה ואת החצץ פיזרתי מסביבם ולא מתחתם. באופן הזה החפירות לא מערערות את יציבות הקונסטרוקציה וכולם מרוצים. הסיבה להתנהגות הבלתי מוסברת הזו של הזוג התבררה כעבור כשבועיים, כאשר הבחנתי שאת הזוג מלווה "ענן" של כשלושים דגיגים בגודל של כ- 7 מ"מ ששוחים בחופשיות ליד ההורים, בעיקר עם הנקבה, כאשר הזכר שומר על גבולות הגזרה ומצנן בברוטאליות את ההתלהבות של סועדים פוטנציאליים (במיוחד המורים שניסו את מזלם מדי פעם). ההורים עשו עבודת הגנה נפלאה, אישית ואזורית כאחד, ולמעלה מ- 50% מהדגיגים שרדו כעבור חודש - הישג מכובד בהתחשב באוכלוסיה הבעייתית בשכונה.


לדעתי ראש אריה הוא אחד מחיות המחמד התת-מימיות האידיאליות שאפשר לבקש, הם ממש לא תובעניים מבחינת תנאי המים, לא מפונקים מבחינת התזונה, מציגים התנהגות מרתקת, דואגים לעצמם היטב בכל סוגי האוכלוסיה ואפילו לא מזיקים לצמחיה. בקיצור, תוספת חביבה ומומלצת לכל אקווריום ציקלידים אפריקאים מאיזה אגם שלא יהיה.