פורטל אקווה פורומים מגזין אקווה AquaDex
מאמר מקורי

מדוע הציקלידים שלי מפחדים ?

מדוע הציקלידים שלי מפחדים ?



רבים מאיתנו נתקלו לא פעם ולא פעמיים בתופעה לא נעימה במיוחד המתרחשת באקווריום שלנו.
הציקלידים נראים כמפגינים תחושה של פחד , נלחצים , בורחים לכל פינה , מתחבאים בין הסלעים , וזאת בעקבות כל תזוזה המתרחשת מול האקווריום.
במקרה הטוב הכול נגמר ללא פגע , וכששוכחת הסערה הם שוב יוצאים החוצה ממקום מחבואם.
במקרה הרע , הדגים יכולים להיפצע עקב התקלות בדקורציה כגון סלעים , גזעים ,החצץ , גוף החימום ואף הזכוכית עצמה.
לעיתים המגדל מתייאש מאופיים של הציקלידים הפחדנים ומחפש פתרונות לבעיה.
יש לציין שלראות את הדגים מפחדים זה מחזה מאוד לא נעים ופוגע בהנאה של התחביב.
השאלה כיצד לנהוג בנוגע לפחדנותם של הדגים וכיצד לפתור את הבעיה , חוזרת מידי פעם בדיונים של החובבים בקטגוריה.
רק צריך לזכור שישנם הבדלים בהתנהגות בין ציקלידים שונים ולא כולם יתנהגו באותו אופן.
ישנם שיעדיפו לברוח אל תוך הסלעים בגלל היותם דגים אשר חיים באגם באזורי הסלעים , ואלו אחרים החיים במרחבי המים הפתוחים יעדיפו לברוח הרחק ממקור "הסכנה" באקווריום.


(צולם ע"י killer)

ראשית ננסה להבין מהו פירוש המילה פחד וכיצד היא באה לידי ביטוי בהתנהגותם של הדגים:
פחד - פחד הוא תחושה רגשית ופיזיולוגית לא נעימה, הנגרמת כתוצאה מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים.
ככל שהגירוי החיצוני הוא בלתי צפוי וגדול יותר - תחושת הפחד חזקה יותר. לפחד תפקיד מרכזי בשרידותם של הדגים , והוא משמש כאמצעי להרחקתם מהסכנה הנשקפת לחייהם, ואף מהווה גורם המונע להיכנס מלכתחילה למצבים מסוכנים. עם זאת פחד גם יכול להגביל את תפקודם של הדגים ואת פעילותם.
במישור הפיסי הפחד גורם להעלאת הורמון האדרנלין ונוראדרנלין (הסטרואידים הטבעיים של הגוף) ומביא לתופעות אופייניות כמו הגברת קצב פעימות הלב, העלאת לחץ הדם והרחבת כלי הדם אל השרירים כל זאת כדי להכין את מערכות הגוף להתמודדות פיזית אפשרית עם האיום או הסכנה. תגובה התנהגותית לתחושת הפחד היא בריחה מאזור הסכנה, החזרת מלחמה, או קיפאון ושיתוק במטרה להסתוות, כאשר שתי האופציות הקודמות אינן אפשריות.

השפעות תחושת הפחד על הציקלדים :
במידה והתופעה היא כרונית , היא יכולה לגרום לסטרס תמידי ובעקבות כך אף להתפתחותן של מחלות שונות ולתמותה.
ההמצאות של רמות גבוהות של אדרנלין ונוראדרנלין בדם בפרקי זמן ארוכים מדכאים את המערכת החיסונית ומחלישים אותה , בסופו של דבר התוצאה יכולה להתבטאות בדגים החשופים יותר לזיהומים ומחלות.
דגים אשר חיים בסטרס ובתחושת פחד תמידית , יטו לאכול פחות מאשר דגים בעלי בטחון גדול יותר ובמידה והם ממש רעבים.
לעיתים דגים אלה נראים כנותנים גיחות מהירות לפני המים לתפוס פירורי מזון ובורחים מיד.
השלכה נוספת יכולה לבוא לידי ביטוי בקצב התפתחות וגדילת הדגים עד כדי דגים מעוכבי גדילה.
דג בעל בטחון גבוה יותר לא יפחד ,למעשה אפילו יעלה יותר לפני המים ובעקבות כך גם יאכל יותר מה שיכול להשפיע באופן ישיר על קצב גדילתו.

לאחר שהבנו מהו בדיוק המושג פחד והשפעותיו על הדגים , ננסה למצוא אצלנו באקווריום את הסיבות והגורמים האפשרים להופעתו , הבנתם תעזור לנו למצוא פתרונות לבעיה.

גורמים וסיבות שונות אפשריות:

דגים חדשים – דגים חדשים מומלץ לבודד בקרנטינה למשך תקופה של שבועיים שלושה וזאת על מנת לשלול הימצאותן של מחלות , דגים חולים נוטים להתחבאות ולהתבודד. בידוד בקרנטינה למשך תקופה זו ואקלומם בצורה נכונה באקווריום הקיבוצי יבטיח שהדגים לא נשאי מחלה כלשהיא , וכך נדע שבמידה והם מתחבאים הדבר נובע כתוצאה מהמעבר ולא ממחלה מסוימת.
על אקווריום הקרנטינה ניתן לקרוא במאמר הבא:


לדגים חדשים לוקח זמן להתאקלם , ישנם שמתאקלמים מהר יותר ולאחרים לוקח קצת יותר זמן , במשך כל אותה תקופת אקלום הדגים יכולים להיות נתונים במצב של סטרס , הם לא יציגו את צבעיהם היפים , יטו להתחבאות ויצאו מדי פעם כשיש אוכל , לעיתים אף לא יגיעו לאכול כלל במשך ימים ספורים.
ולכן כשמדובר באכלוס דגים חדשים סבלנות היא שם המשחק , לדגים אלו צריך לתת קצת זמן להתאקלם , דגים אלו הגיעו לסביבה חדשה ולא מוכרת , הם נטולי טריטוריות והדבר היחיד שמנחה אותם כרגע הוא אותו מגנון מופלא שטבוע בהם הלא הוא מנגנון "הפחד " , בזכותו הדגים יברחו למקומות מסתור בשעת סכנה עד שיתרגלו לסביבה החדשה , לכן אקלום נכון של הדגים , ארגון מתאים של האקווריום ומעט סבלנות מצדנו יעזרו להם להיקלט טוב יותר .
מצד שני יש לזכור , במידה ולא בידדנו את הדגים החדשים בקרנטינה או שהאקווריום הקיבוצי שלנו בעצם משמש גם בתפקיד הקרנטינה , יהיה כדאי לא להעמיס בדקורציה רבה מדי , אלא רק שתהיה מספקת לחיזוק ביטחונם של הדגים ומצד שני שנוכל לפקוח עין עליהם שהם לא נשאי מחלות או טפילים.
על אקלום נכון של הציקלידים ניתן לקרוא במאמר הבא :

איקלום ציקלידים (ודגים בכלל) - מאמר מתורגם מאת: Pyroman

*צלום של דגיגי ציקליד קטנים וחדשים בבידוד באקווריום קרנטינה:


(צולם ע"י killer)

גילם של הדגים - בד"כ דגיגים מפגינים תחושת פחד גדולה יותר מבוגרים , אינסטינקט הפחד הטבוע בהם עוזר להם לשרוד עקב היותם קטנים ופגיעים.
ככל שהדגים בוגרים יותר תחושת הביטחון שלהם עולה.
ברכישת דגים חדשים יש לשקול לשלב דגים בעלי אותו גודל פחות יותר.
שילוב של דגים בוגרים ודגיגים יכול לגרום לדגיגים להרגיש חוסר בטחון לא רק מאיתנו אלא גם מאותם דגים בוגרים ששוהים עימם באותו אקווריום , בעיקרון השילוב בין בוגרים עם דגיגים אפשרי כל עוד לא נשקפת סכנה לדגיגים מצד הבוגרים.

אכלוס נכון ומס' הפריטים – ישנה חשיבות רבה לאכלוס נכון ומתאים.
שילוב של ציקלידים לא מתאימים באופיים יגרום לאגרסיביים שבהם להפגין דומיננטיות באקווריום והם יכולים להשליט פחד וטרור בקרב שאר האוכלוסייה .
באופן כללי , הציקלידים מרגישים הרבה יותר בטחון כאשר ישנם מס' רב יותר של פריטים ממינם , לעיתים הוספה של פריטים ממין אחר ובעלי אופי שונה יכולה לעזור ולהגדיל את רמת הביטחון הכללי של הדגים באקווריום.
לעיתים אכלוס יתר – Over crowding , במיוחד אצל ציקלידים אפריקאים יכול לעזור בהורדת האגרסיביות וכן להעניק תחושת בטחון גדולה יותר לכל פרט ופרט.
ישנם ציקלידים דוגמת טרופאוסים האוהבים לחיות בלהקה , הלהקה מקנה להם המון בטחון ועוזרת בחלוקת האגרסיביות על פני מס' דגים , לכן באכלוס דגים אלה יש להקפיד על להקה שתהיה מספיק גדולה ולא אכלוס של פריטים בודדים.
מכיוון שישנם הבדלים בין סוגי הציקלידים השונים , טוב יהיה אם המגדל ילמד על הציקלידים שהוא עתיד לרכוש , על אופיים ודרישותיהם.

יחס זכרים ונקבות - יחס נכון בין זכרים ונקבות בציקלידים הוא דבר הכרחי , יחס לא נכון יכול לגרום לחלקם לברוח ולהתחבאות , נקבות יספגו הצקות מיותרות מצד הזכרים וזכרים לא דומיננטיים יכולים להיפגע פיסית מאותו זכר דומיננטי , הם יברחו ויתחבאו וזאת על מנת לא לעורר את חמתו של אותו זכר דומיננטי , הקפדה על יחס זכרים נקבות נכון תקטין את הבעיה הנ"ל וכן תגרום לאגרסיביות להתחלק באופן שווה בין כולם.

מיקום האקווריום - למיקום האקווריום חשיבות רבה.
יש להימנע מלמקם אקווריום במקום מעבר , מסדרון או בכל מקום אחר שבו ישנן תנועות חדות ובלתי פוסקות של אנשים או עצמים שונים.
ציקלידים בדומה לדגים אחרים , יכולים לראות דרך הזכוכית ולהגיב לדברים המתרחשים בחדר.
התקרבות מהירה של אנשים לעבר האקווריום ואפילו הצל שהם מטילים יכולים להפחיד את הדגים אשר האינסטינקט הראשוני שלהם יהיה לברוח לעבר הסלעים , מערה, או כל מקום שבו ירגישו בטחון מפני הסכנה.
יש לדאוג לא למקם את האקווריום בסביבה רועשת מדי , כל גורמים אלו יכולים לגרום לחוסר שקט אצל הדגים.
בנוסף יש לדאוג לא לבצע תנועות חדות ולא צפויות מול האקווריום על מנת לא להלחיץ את הדגים.

גובה האקווריום מהרצפה - רצוי לא למקם את האקווריום בגובה נמוך מדי ולא על הרצפה ,מיקום אקווריום בגובה נמוך מידי יכול להלחיץ את הדגים , יוצא שכל תנועה שלנו המדמה התקרבות של עצם גדול מאיימת עליהם.

גודל האקווריום - ככל שהאקווריום גדול יותר תחושת הביטחון של הדגים עולה , גודל האקווריום מקנה לדגים מרחב שחיה גדול יותר , ויותר שטח "לברוח" אליו בשעת "סכנה".
אקווריום קטן יכול לגרום לסטרס לדגים , חלקם יכולים להפגין התנהגות חריגה כמו תקיפה של עצמים באקווריום.
לדוגמא תקיפה של תרמוסטט עד כדי שבירתו , אוסקרים , שטן אדום ,מידאס ועוד ציקלידים אחרים ידועים בהתנהגות זו.

תנאי המים – יש לדאוג לתנאי מים מתאימים לאותם ציקלידים שאנו מגדלים.
בין אם הם דורשים מים קשים או מים רכים , ולכן יש לדאוג לערכי PH מתאימים.
הטמפ' חייבת להיות בגבולות סבירים והשאיפה היא להביאה לטמפ' האידיאלית במידת האפשר.
בחורף היא תותאם ע"י גופי החימום ובקיץ יש לדאוג לאוורור וקירור האקווריום באמצעים שונים כגון מאווררים , מקרר, פתיחת מכסה האקווריום וכו'.
תנאי מים לא נוחים ולא מתאימים יגרמו לאי נוחות לאותם ציקלידים.

(צולם ע"י killer)
דקורציה וסביבה טבעית – הקניית מראה טבעי כדוגמת הסביבה הטבעית יכולה לתרום רבות לביטחונם של הדגים.
אם נלמד מראש על אותם ציקילדים שברשותנו , מהי סביבתם הטבעית , כיצד הם חיים , נוכל לנסות להתאים את האקווריום ולהקנות לו מראה דומה יותר לסביבה זו.
ישנם ציקלידים מסוימים שמרגישים בטחון רב יותר כאשר ישנם מספיק סלעים , דוגמא לדגים כאלה הם מבונות מאגם מלוואי (דגים החיים בסלעים) אשר זקוקים לסלעים באקווריום.
מקום מחייתם הטבעי באגם הוא בין הסלעים , שם הם מוצאים את מזונם בין אם מדובר בח"ח או כשהם עסוקים בגרוד אצות הגדלות על הסלעים. הסלעים עצמם משמשים כמעין "מקלט" לשעת סכנה אליהם הדגים בורחים מפני טורפים.
בנוסף הם משמשים כמקומות הטלה להורים מטילים , נקבות משחררות את דגיגיהן בניהם , כך שאנו רואים שהסלעים הם חלק בלתי נפרד מדגים אלה.
ללא הסלעים הדגים לא ירגישו בנוחות , ומעבר לכך גם אנו לא נוכל ליהנות מהתנהגותם הטבעית.
סדור סלעים ודקורציה לגובה יכולים לגרום לציקלידים מסוימים לעלות יותר למעלה מאשר לבלות בחלקו האמצעי והתחתון של האקווריום , אולם צריך לקחת בחשבון שהדבר יקשה מאוד על תפיסת דגים סוררים , חולים , או נקבות מחזיקות.
לעומתם, ישנם ציקלידים אחרים החיים במרחבי המים הפתוחים , להם יש לדאוג דווקא למרחבי שחיה גדולים ופחות סלעים.
באכלוס דגים חדשים רצוי לא להעמיס בהרבה סלעים , אלא פזור של מס' סלעים בודדים שיאפשרו התבוננות בדגים על מנת לאבחן בעיות או מחלות במידה ויצוצו זמן קצר לאחר האכלוס.
לציקלידים החיים בסביבה חולית יש לספק מצע חולי , דוגמא לדגים כאלה הם מסנני החול מאגם טנגנייקה , מצע חולי ידמה את סביבתם הטבעית בה הם חיים ומוצאים את מזונם.
ציקלידים כדוגמת דוגרי קונכיות , זקוקים לקונכיות מתאימות. המשמשות אותם להטלות ולקביעת טריטוריות.
יש לזכור שהזכרים בעלי צבעים בולטים ומשתמשים בצבעם על מנת למשוך נקבות לטריטוריית ההטלה ולהרחיק זכרים מתחרים.
אם זכרים מתחרים מסוגלים לראות את צבעי אותם זכרים מחזרים הרי שגם הטורפים רואים אותם, בד"כ זו הסיבה מדוע זכרים דומיננטיים ביישנים יותר מהנקבות , הם מודעים לעובדה שהם בולטים בגלל צבעם החזק והבולט יותר.
הסיבה היחידה מדוע הם יכולים להיות טריטוריאליים ובעלי צבעים בולטים היא מכיוון שהם מודעים לעובדה שהם מסוגלים לברוח למערות ולכוכים בסלעים בשעת סכנה.
אקווריום ללא מספיק מקומות מסתור יכול לגרום לאותם זכרים שלא תמיד יציגו את צבעיהם החזקים והבולטים.
זו אחת הסיבות מדוע דגים במצב סטרס מאבדים את צבעם והיא על מנת לא למשוך יתר תשומת לב.
מסנני החול באגם טנגנייקה בורחים למים העמוקים יותר כאשר הם מרגישים תחושת סכנה.
באקווריום צר מדי הם מוגבלים מבחינה זו ולכן יש לספק להם מקומות מסתור שבו יוכלו להתאושש ממצב הסטרס בעקבות תחושת הסכנה שהם חווים.
לעתים מיקום אבן אוויר גדולה מתחת למצע יכולה להלחיץ את הדגים ולגרום לשינוי בהתנהגות הטבעית שלהם המאופיינת בתנועה רבה, חיזורים, רדיפות, וכמובן עליה מעבר לקו אמצע האקוו' , יתכן והדבר נובע עקב השתחררות של בועות גדולות שנלכדות מתחת למצע ומשתחררות בבת אחת או שפשוט בועות האוויר הרבות שהם אינן מסביבתם הטבעית של הדגים מלחיצות אותם.

(צולם ע"י killer)
רקע לאקווריום – אחד הדברים החשובים ביותר בדקורציה הוא הרקע לאקווריום.
לא כל החובבים לוקחים ברצינות את חשיבותו של הרקע ולא עומדים על ההבדלים בין אקווריום עם רקע לבין אחד בלעדיו. מלבד היותו מוסיף למראה הכללי הוא יכול מאוד לעזור בהורדת השתקפות הזכוכית האחורית.
ישנם מבחר של סוגי רקעים , החל מפוסטרים המודבקים בצדה האחורי של השמשה , צביעת השמשה בצבעים מתאימים בהעדפה לצבעי מאט שלא יחזירו את השתקפויות הזכוכית האחורית ועד התאמה של רקע פנימי בסגנונות שונים המתאים יותר לאקווריומים רחבים.
התאמת הדקורציה וניסיון להקנות סביבה דומה ונוחה לציקלידים תיתן Boost רציני לביטחונם של הדגים.

* בתמונה זו ניתן לראות כיצד רקע בעל מראה טבעי , גורם לאי השתקפותה של הזכוכית האחורית וכן מקנה לדגים תחושת בטחון גדולה יותר :


(צולם ע"י reuvenm5)

תאורת האקווריום- באקווריום ציקלידים ללא צמחיה תאורת האקווריום אינה הכרחית במיוחד.
הציקלידים ירגישו טוב מאוד גם בתאורה מעומעמת ובתאורת החדר , מצד שני התאורה מאפשרת לנו לצפות בציקלידים וליהנות מהם אך יש חשיבות להתאמת התאורה ועוצמתה.
במידה וישנה תאורה חזקה מדי היא יכולה להפריע ולגרום לאי נוחות לדגים , גם שילוב של תאורה חזקה עם מצע בהיר עלול להפריע להם , תאורה חזקה באקווריום ללא מצע כלל יכולה לגרום להחזרת האור מתחתית האקווריום ולסנוור את הדגים.
לפני שאנו מדליקים את אורות האקווריום , כדאי יהיה להרגיל את הדגים לתאורת החדר קודם כל.
הדלקה מהירה של אורות האקווריום יכולה להלחיץ אותם , הם יכולים פתאום לברוח במהירות לכל עבר ולהיתקל בעצמים שונים באקווריום.
לאחר שהדגים התרגלו לתאורת החדר אפשר להדליק את תאורת האקווריום. לפעמים כיבוי או עמעום אור החדר/ הבית בזמן צפיית הדגים יגרום לדגים לא לראות אתכם והם פחות יפחדו מכל תנועה המתרחשת מול האקווריום.

תחושת רעב ובטחון - דג רעב בד"כ אמיץ יותר מאשר דג שבע ויטה לקחת יותר סיכונים .
ציקלידים מסוימים מעדיפים לאכול מאמצע המים מאשר מפני המים , הם מחכים לאוכל שקצת ישקע ורק אז ניגשים לאכול אותו. ניתן להבחין כיצד דגים רעבים במיוחד אוזרים יותר אומץ ומגיעים לאכול מפני המים תחושת הרעב דוחפת אותם והם מקבלים יותר בטחון לעלות יותר למעלה.
לפני האכלת הדגים כדאי יהיה להקיש על זכוכית האקווריום ובכך הדגים ילמדו לקשר בניכם ובין האוכל.
כשהדגים ירכשו בטחון הם יעלו לאכול גם מפני המים העליונים ולא יחכו רק לפתיתי אוכל נופל.
למעשה רק בראותם אתכם הם יעלו למעלה ויתחננו לאוכל , האכלה במנות קטנות וקצובות מדי פעם ,תשאיר את הדגים תמיד מעוניינים באוכל והם יאזרו יותר אומץ לבוא ולאכול , האכלה מאסיבית מידי תגרום לדגים להיות אפאתיים יותר ,לא יגיבו ל"נקישות" של המגדל על הזכוכית כמשמע לאוכל , ואם יחושו סכנה קטנה יברחו מאחרי הדקורציה.

*בתמונה זו אפשר לראות ציקלידים (ברובם ציקלידי מלוואי) אשר מרגישים בטחון יתר ולא פוחדים כלל , עולים לפני המים וממש מתחננים לאוכל:


(צולם ע"י killer)

דגי טבע – ישנה מקרים שבהם דגי טבע וכן ציקלידים שגודלו במיכלים או בריכות ללא תנועת אדם מפגינים חוסר בטחון ומגלים תחושת פחד כאשר מועברים לאקווריום שבביתנו.
גם לדגים אלה צריך לתת את תקופת ההסתגלות להתרגל לסביבה החדשה , במשך הזמן הם יקשרו בין המגדל לבין האוכל וביטחונם יתחזק.

סיכום
לפני רכישת ציקלידים שונים , כדאי יהיה ללמוד ולקרוא על תנאי אחזקתם ,סביבתם הטבעית והתאמה בשילוב של ציקלידים שונים. לאחר רכישתם מומלץ לבודדם בקרנטינה לתקופה של שבועיים שלושה.
יש לדאוג לספק להם את תנאי המים הדרושים , ולהעניק להם סביבה הדומה לסביבה הטבעית בה הם חיים.
לדגים ייקח זמן להסתגל ולהתרגל לאותה סביבה , השאירו את האור דולק לפרקי זמן ארוכים ובשעת האכלה הקישו על הזכוכית על מנת שהדגים יקשרו בנכם ובין האוכל.
צריך לזכור שמזון הדגים המסחרי עשיר הרבה יותר מהמזון שבו הם ניזונים בטבע ודיי זמין באקווריום , לכן ניתן לתת כמויות קטנות יותר של מזון.
האכילו את הדגים במנות קטנות וקצובות כך שתמיד יגלו עניין במזון ויבואו לקדמת האקווריום כשהמזון מוצע להם שוב.
והכי חשוב , מילת המפתח היא - סבלנות.