OK, כמה הסברים :
וורמיקוליט הוא מינרל הכולל תרכובת אלומיניום/ברזל/מגנזיום/סיליקט. בתהליך בנייתו מחומם החומר בחום של יותר מ- 1000 מעלות, מצב הממיר את הנוזלים הכלואים בין השכבות של החומר לאדים. בתהליך זה נוצר לחץ הגורם לחומר להתרחב עד פי 20 מגודלו המקורי (החומר נמכר במספר גדלים שונים).
מה זה CEC או מחסן מזון, כפי שאני קורא לו :
CEC = CATION EXCHANGE CAPACITY.
או בעברית = קיבול קטיונים חליפיים (קק"ח).
מדובר בערך כלשהו הניתן למצע ומודד את יכולתו לשמור על קטיונים של נוטריינטים הדרושים לצמחים, ובשפה אחרת, מדובר במדד יכולת המצע לשמור על הנוטריינטים אצלו ולמנוע דליפתם המיידית למי האקווריום.
סוגי מצע שונים מכילים חומרים בעלי מטען שלילי. חומרים אלו מושכים קטיונים הצפים בתמיסת המצע. עוצמת ההתחברות תלויה בסוג הקטיונים והמצע בו הם קיימים. קטיונים אלו אינם מחוברים תמידית למצע, אלא יכולים הם להשתחרר, כאשר קטיונים אחרים תופסים את מקומם. החלפה זו נקראת "חילופי קטיונים".
שפע קטיונים של תוצרי המזון הקיימים במצע, נתונים לשימוש הצמחים ולתועלתם. המצע יוצר מעין מחסן של תוצרי מזון שמונע מהם מלהסתנן למי האקווריום. ע"י חילופי קטיונים, יוני מימן משתחררים משערות השורשים ואלו מתחלפים בתורם עם יוני תוצרי המזון הנספגים בשטח הפנים של חלקי המצע ובכך מכריחים את תוצרי המזון לחדור לתמיסת המצע, שם הם משמשים מזון לצריכת הצמחים. ככלל, היכולת של סוג זה או אחר של מצע להחזיק קטיונים במצב של מוכנות לחילופים נחשבת טובה עבור תוצרי המזון של הצמחים. יכולת זו נקראת "יכולת חילופי קטיונים" (CEC). ככל שמדד זה גבוה יותר, כך המצע המדובר טוב יותר (ראה מאמר מצע שלי).
מה עם הוורמיקוליט?
חלק עיקרי מיכולת ה- CEC של הוורמיקוליט הוא תלוי PH. המשמעות היא שבמצע, בתמיסת המצע הרלוונטית לו, רמת החומציות בו משפיעה בצורה חזקה על רמת ה-CEC של הוורמיקוליט.
חלק מיכולותיו של הוורמיקוליט הוא החזקת אמוניום בשתי תצורות : 1. תצורה זמינה לצמחים. 2. שאינה זמינה לצמחים.
בין שתי התצורות קיים שווי משקל מסויים (לא ניכנס לזה).
(החזקת האמוניום הוא החלק העיקרי, כאשר במשני מדובר על פוספט ואחרים).
יש ויכוח רציני בכל הקשור ליתרונות שמירת האמוניום של הוורמיקוליט - בין השאר מוזכר הצורך של זה, הבעייתיות של ריחוף הוורמיקוליט במים (יוסבר בהמשך) ועוד.
רמת ה- CEC נקבעת ע"י יחסיות עם מסה. לוורמיקוליט המורחב יש צפיפות נמוכה ובכך, תרומתו לסך ה- CEC של המצע תהיה נמוכה הרבה יותר מהמקובל לחשוב.
בעיה אחרת היא משקלו הקל מן המים של הוורמיקוליט, הגורם לעובדה כי נוטה הוא לצוף באקווריום בכל תזוזה של צמח כזה או אחר, שלא לדבר על עקירות ושינויי עיצוב... במהלך הציפה נדבק הוורמיקוליט לצמחים ולעלים ופוגם ביופי האקווריום. (חשוב על מטענו של הוורמיקוליט - אמוניום - ועל שיחרורו במי האקווריום - הגורם מס. 1 לאצות באקווריום....
הערה נוספת - יש לוורמיקוליט נטייה להתחבר עם אסבסט, מצב המסכן את המשתמש בו. כפי שציינת בחוכמה יחיאל, יש לבדוק היטב היטב את החומר בטרם שימוש.
רמות ה- CEC של הוורמיקוליט מוערכות בכ- 82 - 150 (mq./100g). הן אינן הגבוהות ביותר הקיימות בעולם האקווריומים ויתרון השימוש בוורמיקוליט אינו עומד ביחס כלשהוא לחסרונות המוזכרים כאן ובייחוד לאור העובדה כי קיימים תןספים טובים יותר (או אף כמותו) אולם עם השפעות לוואי שליליות קטנות הרבה יותר.
השימוש העיקרי בוורמיקוליט מבוצע במצעי קרקע/אדמה/חול וכו, שם מיועד לשמור על אווריריות המצע ככול שניתן ומניעת הפיכתו לשכבה הדוקה העשויה להמיט צרות על האקווריום (בעיקר באקווריומי LOW TECH). אין כל צורך באיוורור מצע של אקווריומי HIGH TECH.
לסיום, לא הייתי משתמש כלל בחומר זה. מיותר. יתרונותיו הם ממש OVER RATED ואינם עומדים בקנה אחד עם חסרונותיו.
אינני רואה טעם בהשקעת משאבים באיתור CEC גבוה יותר או פחות. לך עם הזרם המרכזי ודבוק בדברים המהותיים באמת.
זו הצעתי.
אייל
|