[ג'ורג'יו]

השתהות ובצורת || יום 8.

לא יצא לי לעדכן מספר ימים, לפעמים המציאות מכה בך ואתה חייב להתמודד איתה.
לא נורא.

אז בארבע ימים האחרונים נאלצתי לזנוח את המחקר וההתקדמות לא הייתה מדהימה.

כן עלתה הנחת יסוד שהייתי שמח לשתף אותכם.
משיטוט אינטרנטי בתחום הביוטופיה, וליתר דיוק חיקוי של נהר\נחל בעל זרימה כלשהי, רצוי להגדיל את הממדים ל-120 ס'מ אורך, שכן ה-input וה-output של פילטר חיצוני, ליתר דיוק הזרימה, תופס כ- 5 עד 15 ס'מ מאורך המיכל, זאת אומרת, הדגים לא ישמחו כל כך להיות אנוסים לשהות בזרם קולח בלי מרווח נוסף.

בנוסף, תחילה השתעשעתי עם הרעיון לייצר double-bottom tank, מיכל בעל קרקעית כפולה, כאשר בקרקעית התחתונה ישנה משאבת מים המייצרת את הזרימה, והקרקעית העליונה, אשר קטנה ב-7 ס'מ בכל צד היא הקרקעית עם המצע, דקורציה והיכן שהדגים שוהים בה. (מעין קרקעית בצורת U)
האינסטלציה הזו מייצרת מראה מאוד נקי, מאוד "חסר תפר", חוטים במיכל, אך היא מעלה את העלויות בכמה אלפים, לאחר בירור, אלפים, ברבים.

ההשתהות שאני חש בה לבניית המיכל אינה נובעת מבעיות של חוסר ידע בעולם צמחי המים או דגים, לא זה שטויות, אני מאמין שאני מספיק חכם ומהיר קליטה בכדי להבין מה צריך לעשות, איך ומה.
ואז מה הבעיה?
בארבע ימים האחרונים הייתי צריך לעשות עם עצמי חשבון נפש, להבין מה עוצר מבעדי מפשוט לעשות את זה, להבין מהו מקור הפחד של פשוט להזמין את הלוחות פרספקס, לרדת לחצי שעה למחסן להוציא את הכלים הנחוצים, לקפוץ להום דיפו לקנות קליבות עלובות ופשוט להעמיד מיכל כבר.

אין לי פחד לייצר את המיכל, לייצר את המקום בו יוצרו החיים, לא, בניתי דברים הרבה יותר מסובכים בחיי, ובכל מה עוצר מבעדי?
אני חושב שככול שאדם מתבגר, הוא נוטה לפנות לשני כיוונים,
האחד - להיות אדם אגרסיבי, חסר התחשבות בזולת או בעצמו, ציני, גס ופשוט מניאק.
השני - האדם מתרכך, ניהיה רגיש יותר, קשוב, ובעיקר מנסה לעבוד עם עצמו על מנת להיות מועיל, לעצמו ולסביבתו.
ואני מאמין שאני באמצע.
הדיכוטומיה הזו היא אני.

וזה גורם לי לתהות, איך אוכל לקיים חיים במיכל, שאהיה מחויב להם, אם מצד אחד אני בן אדם חסר התחשבות ומאידך רגיש וקשוב?
מה יקרה אם בוקר, יצוף לו בפה פתוח ומבט חסר אונים דג במיכל? איך אוכל להתמודד עם זה?

ביום חמישי יצאתי לקנות לחתול שלי אוכל וכמה חטיפים בחנות חיות מקומית בעיר. אני פוקד את החנות הזו כבר קרוב לשנה ומעולם לא הסתובבתי לאזור האקווריומים, זה פשוט לא עניין אותי אף פעם, או שהדחקתי את זה.
ובהחלט אזרתי אומץ השבוע לפנות מעבר למדפי האוכל לחתולים, ולראות איך נראים אותם דגים וחסרי חוליות.
הרגשתי נבוך, כמו ילד קטן שמבייש לשאול, ובכל זאת ניהלתי שיחה ארוכה למידי עם המוכר.
והפער נפער עוד יותר, שכן המציאות מכה מהפנטזיה.
זאת הייתה הפעם הראשונה שאני רואה את אותם יצורים למיניהם במציאות ולא באינטרנט, לטובה ולשלילה.
הרגשתי רע עבורם, חיים בצפיפות ואופף את האזור שלהם "ריח של אקווריום" שאני לא יודע אם זה דבר טבעי או לא, אך זה ריח שאסוציאטיבית מתקשר לי למוות.

המוכר טען שהוא בעל החנות הטובה ביותר באזור, בעלת המגוון הרחב ביותר, ואפשרתי לו להאמין בזה, שכן אני לא באמת יודע.
ולפתע תקפה אותי נוסטלגיה, ברורה וצלולה מאוד, שכן היו לנו אקווריום, אי שם בשלהי ילדותי.
אני זוכר בבירור היכן אני ואבי פקדנו את החנות (לקח לי זמן רב להיזכר בשם, אבו נפחא), ואת ההתרגשות שלי לצפות בעשרות על עשרות של מיכלים מלאי דגים ויצורים בגדלים שונים.
זאת הייתה חוויה שונה לחלוטין מהביקור אצל זבן הדגים הנוכחי.
אולי בגלל שהייתי כה צעיר, וכילד אתה מסתכל על הדברים בנאביות ותום לב, או שזה בגלל שיש בי צורך לנוסטלגיה בה הדברים אכן היו נאביים ותמימים, אבל זה לא הרגיש נכון, זה לא הרגיש נכון לרכוש דגים שחיים כך, וכלל בכלל לצלול הלאה.
אולי בתוך עולם הדגים זה דבר נפוץ ומקובל, אבל עלי לפחות זה לא מקובל.

הדבר שהימם אותי, ולא היה לי מה להגיב מלבד חיוך נבוך ועצבני, ששאלתי את המוכר מה אעשה אם הדג ימות? הוא ענה לי באגביות, "זה קורה".

מה זאת אומרת זה קורה?! למה שהוא ימות? למה דג שהקדשתי מכל ליבי וכוונתי שיחיה חיים טובים ומלאים, וישגשג בבעלותי ימות?!
וזה הכה אותי כאשר כבר הייתי ברכב, מה אעשה אם באמת הם ימותו תחת חסותי?
ראשית אכעס, בעיקר על עצמי שכן לא עשיתי את המוטב, ושגיתי בבחירות שלי.
שנית אהיה אפתי, אשליך את הדגים האסלתה, ואזרוק את המיכל עם כל תכולתו לפח.
ושלישית, אהיה עצוב, מדוכא שכן תם המסע.

אני מבין שזה דרמטי, אבל האומנם?
לאנשים יש צורך לצרוך, שאיפה לעוד ועוד ועוד, ואני סוף סוף מצאתי משהו בעולם שמספק לי את הצורך במועט, אז למה אני כל כך בחששות כלפיו?
ואז קראתי את הכותרת של העץ הזה, "תלות, אמביציה ושכרון מעמקים".
שכן זה נראה ברור מאליו עכשיו, אני מחפש תלות לבטא את האמביציה, ולבסוף אמצא את עצמי במעמקים.

פתאום ההליך האורגני והטבעי מקבל תפנית שונה, פשוט האורגני אינו רלוונטי והמלאכותי משתמע כאופטימי הרבה יותר.
האם בכלל זה אתי לקיים את הדיאלוג הזה?
צפות בי המון מחשבות לגבי המיכל, שכן הוא צריך להתקיים בהחלט, והתמה מוצאת חן בעיניי, אומנם הצמחים ובעלי החיים עדיין בסימן שאלה, אבל אני לא יכול שלא להתחשב במחשבות האלו.

ושוב תודה לכם על התגובות.