[איתי]

אצות ים – Sea Weeds
מאמר מקורי מאת: Udi_Hakim


רקע
אצות הן צורת חיים פשוטה המפיקה סוכר מחומרים לא אורגניים ע"י אנרגיית האור – תהליך זה ידוע כפוטוסינתזה בדיוק כמו בצמחים יבשתיים, כתוצר לוואי של התהליך האצות מייצרות 70-80 אחוזים מהחמצן על כדור הארץ.
אך אין לבלבל בין צמחים לאצות, אצות לא נכללות בממלכת הצמחים או החיות אלא מקיימות ממלכה משלהן.
לצמחים ישנם מערכות המובילות מים ומזון משורשי הצמח (שם הוא קולט אותם) לכל תאיו, היעדר המערכת הזו והיעדר פרחים או שורשים מבדילים את האצות ממלכת הצמחים.
ישנן אצות שהן המקבילה לצמחים פשוטים או לא פשוטים יבשתיים וישנן סוגים שהן מיקרואורגניזמים חד או רב תאיים, מכך ברור שהאצות לא התפתחו בצורה אחידה על כדור הארץ אלא בזמנים שונים במהלך ההיסטוריה.
המאובנים העתיקים ביותר שנמצאו (מתוארכים מלפני 3.8 מיליארד שנים) הם של אצות. הסברה היא שהן צורות החיים הפשוטות ביותר שהתחילו את החיים על כדור הארץ והפיחו בו את האטמוספרה רווית החמצן שעליה אנו מתקיימים.
אצת הציאנובקטריה היא זו שיצאה מן המים והתחילה את ממלכת הצמחים שאנו מכירים היום, עדות לכך היא הכלורופיל שבצמחים – הכלורופיל היה במקור הציאנובקטריה.

מבנה
מאחז - דומה לשורשים של צמח יבשתי רגיל אך נבדל מהשורשים בזה שהוא נועד אך ורק לאחיזה על הקרקע ולא לספיחת חומרי מזון ממנה.
גבעול – יוצא מן המאחז ונועד להחזיק את העלים ולשמר את מבנה האצה, אורכו משתנה מאצה לאצה ולעיתים לא קיים.
שלפוחיות ציפה– נועדו להציף את האצה כדי שתוכל לשמור על צורה אנכית ולהגיע אל האור החיוני לה לביצוע הפוטוסינתזה.
עלים – לאצות עלים רחבים וארוכים שנועדו לקלוט כמה שיותר אור שמש כדי למקסם את השטח עליו תתבצע הפוטוסינתזה.

התמונה מ http://www.mbgnet.net

מחזור חיים
ישנן מיני אצות עונתיות שמתות לאחר שנה אחת ואחרון שחיות עד ל 7 שנים.
אצות יכולות להתרבות ברבייה מינית ע"י מיזוג תאים של זכר ונקבה הנקראים גמטות (תא זוויג) שמכילים שני סטים של כרומוזומים.
ישנן אצות נקביות המייצרות ביציות וזכריות המייצרות זרע.
ישנן אצות שההפריה מתרחשת בתוך גוף הנקבה (ע"י הפרשת הזרע למים) והיא מפתחת את הנבגים וישנן אצות שמשחררות את הביציות ואת הזרע למים והנבגים מתפתחים עצמאית.
הנבג מתקבע במקום כלשהו ומפתח מבנה של אצה בוגרת.

רבייה א-מינית של אצות גם כן קיימת ע"י חלוקה של אצת האב וכל הצאצאים זהים גנטית אצת המקור ואחד לשני.

אצות הים מתחלקות ל3 תת משפחות:
•חומות (Phaeophyta) – לאצות אלו צבע חום המעיד על פיגמנט בצבע הזה שמסתיר את הכלורופיל הירוק.

26 טון של אצה חומה נקצרים בשנה בחופי מקסיקו, קליפורניה וצ'ילה כדי לייצר מוצרים כמו: משחת שיניים, גלידה, סבון, צבעים לבדים...
מן האצה ממצים חומצה אלגנית שבמגע עם מים יוצרת ג'ל קשיח שמשמש בתעשיות המזון בעיקר.

תמונה של אצה חומה מתוך oceanlink.island.net


תמונה של אצה חומה מתוך http://www.seaweed.ie/ שימו לב לשלפוחיות הציפה

•ירוקות (Chlorophyta) – אצות אלו אוגרות עמילן ושומנים שונים כמו צמחים מורכבים.
משפחה זו קיימת במים מתוקים או מלוחים, גדלה על הקרקע, סלעים או עצים.
קיימים 8000 מינים של אצה זו ו800 מתוכם שייכים למים מלוחים.
מבין אלו ידועה האולווה כאצה עשירה מאוד שמומלצת להאכלת דגים צמחוניים, האצה גדלה בחוות גידול בארץ ובעולם לתעשיית מזון הדגים והאדם.

תמונה של אצת אולווה מתוך http://www.seaweed.ie/

•אדומות (Rhodophyta) – פיגמנט אדום מסתיר את הכלורופיל הטבעי שבאצה וכורם לה להראות אדומה לחלוטין, הפיגמנט האדום נותן לאצה אופציה לניצול האור הירוק והצהוב שחודר למעמקי המים ולכן היא יכולה לחיות בעומקים גדולים יותר מהאצה הירוקה.
קבוצה חשובה מאוד של האצה האדומה היא אצת הקרולינה שתאיה עטופים בקלציום (סידן) ומגנזיום הגדלות באירופה ובים התיכון.
האצה גדלה בצורת מצע קשיח דמוי אלמוגים יבשים בגלל הסידן שהיא בנויה ממנו, מאצה זו מפיקים את חצץ האלמוגים המפורסם.
מאצה זו מפיקים בין היתר תוספים לחקלאות ומהווים מקור טבעי לטרייס אלמנטס.
האצה ידועה גם בסגולות הפילטרציה הטבעית שלה.
המרכיב המפורסם בסושי היפני הרי הוא אצת הנורי מיוצר מאצה אדומה.
האצה האדומה Pterocladia וממינים נוספים של אצות אדומות מייצרים את האגר שמשמש כמדיה לגידול בקטריות בצלחות פטרי.

תמונות של אצת קרולינה אדומה מתוך http://www.seaweed.ie/

ישנו סוג נוסף של אצה שמכונה אצה כחולה-ירוקה:
•ציאנובקטריה (Cyanobacteria) – היא סוג של בקטריה שעושה פוטוסינתזה (כמו צמחים).
ישנם מאובנים המעידים על הימצאותה כבר לפני 3.8 מיליארד שנים והיא כנראה גרמה לאטמוספרה להיווצר, היום היא המשפחה הגדולה ביותר של בקטריות על כדור הארץ.
ציאנובקטריה היא המרכיב בכלורופלאסט שמאפשר לצמח ליצור לעצמו מזון ע"י פוטוסינתזה.
לתאי הציאנובקטריה קירות ג'ל הנצבעים כגרם-שלילי.
הציאנובקטריה חשובה מאוד למחזור החנקן בטבע מאחר והיא מסוגלת לעבד חנקן (N2) לתוצרים אחרים כמו: ניטראט ואמוניה, בסביבה אירובית (סביבה בעלת חמצן) ולכן נמצאת בסימביוזה עם אלמוגים, צמחים, פטריות...

תמונה של אצת ציאנו בהגדלות שונות מתוך http://www.cbcis.wustl.edu

אצות נפוצות בתחביב

ספירולינה (Spirolina) – שייכת למשפחת הציאנו-בקטריה.
אצה זו מוכרת בעולם כתוסף מזון ונחשבת בעלת ערכים תזונתיים גבוהים מאוד ולעיתים נקראת 'סופר מזון'.
הספירולינה מכילה 65-72 אחוזים של חלבון ויחד עם זאת דלת שומן וקלוריות, מכילה את כל חומצות האמינו הדרושות לגוף ומכילה אנטיאוקסדנטים (מעכבי חימצון), חומצת אומגה 6 (GLA).
מאמינים שהאצה עוזרת להילחם במחלות חשוכות מרפא כמו סרטן, אנמיה, מחלות לב, סכרת והרעלות קרינה .
אצת הספירולינה מכילה ויטמינים: A B1 B2 B3 B6 B12 C D E K A
מינרלים: קלציום, מגנזיום, ברזל, כרום, מוליבדן, זרחן, יוד, כלור, מגנזיום, נתרן, אבץ, אשלגן, נחושת, בור, סלניום וגרמניום.
חובבי הדגים מכירים את הספירולינה כתוספת במזונות דגים משובחים וכאבקה להעשרת ארטמיה.

קלפ (Kelp) – שייכת למשפחת האצה החומה.
אצת הקלפ גדלה כיערות באזורים רדודים באוקיינוס ודורשות מים קרים ועשירים בנוטריינטים.
האצה גדלה מהר (כ30 ס"מ ביום בתנאים מתאימים) ומגיעה לאורך של 60 מטרים.
בתוך יערות הקלפ חיים יצורים רבים אשר תופסים בהם מחסה וניזונים מהם כמו סוסוני ים, סרטנים וח"ח שונים ודגים.
הקלפ עשירה ביוד ודומה בהרכבה ובערכים התזונתיים שלה לאצת הספירולינה, ניתן למצוא תוצרים מעובדים שלה בתעשיות המזון (בעיקר כחומרים מייצבים).
ישנן חברות המבססות מזונות צמחיים לדגים על אצת הקלפ בגלל זמינותה הרבה וערכיה התזונתיים הגבוהים.

תמונה של יער קלפ מתוך www.dirtworks.net

נורי (Nori) - אולי האצה המוכרת ביותר למאכל אדם בזכות הסושי.
הנורי הוא בעצם השם של המוצר המופק מהאצה האדומה Porphyra שמהווה בסיס לחקלאות הימית ביפן וגדלה על רשתות בים.
האצה נזרעת על הרשתות, נקצרת לאחר 45 יום ועוברת עיבוד ללא מגע יד אדם.
השוק המוערך של אצת הנורי הוא 2 מיליארד דולר בשנה.
הנורי עשיר בפחמימות, חלבונים, ויטמינים ומינרלים - אידיאלית להאכלה של דגי מים מלוחים ומתוקים צמחיים וכהעשרה לתזונת דגים אוכלי כל.
אני ממליץ עליה בחום לציקלידים צמחוניים כמו טרופאוסים ודמסונים ולדגים ממשפחת השפמנונים.

פיטופלנקטון (phytoplankton) - הוא האצות המיקרוסקופיות שביחד עם הזואופלנקטון מרכיבות את הפלנקטון שנסחף בעמודת המים באוקיינוסים ומזין את בעלי החיים בו.
הפיטופלנקטון מהווה את בסיס שרשרת המזון הימית ומשמש כמזון העיקרי של הזואופלנקטון שמהווה מזון לשאר יצורי האוקיינוס ובניהם ללווייתנים.
פיטופלנקטון משמש בתחביב להאכלת שרצים של דגי מים מלוחים, סוסני ים והעשרת ארטמיה, בד"כ הוא נקנה משומר בנוזל.

העשרת צבע בדגים
צבע הדג נשלט ע"י הורמונים וע"י מערכת העצבים, ניתן להעשיר את צבעי הדגים ע"י תוספת פיגמנטים לתזונתם.
בבגרותו מסוגל הדג לאגור יותר פיגמנטים בגופו ולכן דג בוגר יותר יגיב למתן פיגמנטים בצורה ברורה יותר מדג צעיר.
מתחת לקשקשי הדג קיימים תאים מיוחדים (chromatophores) אשר אוגרים פיגמנטים ואחראים לצבעיו, בזכות התאים הללו יכולים הציקלידים לשנות את צבעיהם בצורה מהירה כל כך.
ישנם פיגמנטים רבים שמשפיעים על צבעים שונים לדוגמה:
Carotenoid - אדום וכתום
Xanthophylls - צהוב
Melanin - חום ושחור
Phycocyanin - כחול וירוק

אחת השאלות הנפוצות ביותר בתחביב היא: "איך מחזקים את צבע הדגים שלי?"
הסברה פעם הייתה שעל ידי תזונה בשרית צבעי הדגים יתחזקו - דבר זה נכון חלקית.
בתזונה בשרית (בצורה טבעית) לא קיים הפיגמט הכחול Phycocyanin ולכן דגים כמו דמסוני, סקולופי או אלגנטוס יראו חיוורים אם יוחזקו על תזונה בשרית (הפגיעה במערכת העיכול של דגים צמחוניים מתזונה בשרית חורגת מגבולות המאמר), הצבע הכחול לא יעלם לגמרי כתוצאה מתזונה בשרית מכיוון שהדג יכול לסנתז את הפיגמנט הזה לבדו.
תזונה צמחית עשירה באצה ספירולינה יכניסו לתזונת הדג את הפיגמנט Phycocyanin שיגרום לגוונים הטבעיים שלו להראות עמוקים וכחולים יותר.