[עופר]

Lamprologus stappersi/meleagris - ל?אמ?פ?רולוג?וס סט?אפ?רס?י מ?ל?ג?ר?יס

מאמר מתורגם מאת: Niso

נערך על-ידי: Double Delta

כותב המאמר המקורי - מולי לאונרד



לאמפרולוגוס סטאפרסי, הידוע גם כמלגריס, מעלה ויכוח איזה מהשמות הוא הנכון, או שבכלל הם זנים שונים. בנקודה זאת הסטאפרסי מוצג כנכון, אבל סיווג המין מעלה בעיה נוספת, לפי מספר איכתיאולוגים (חוקרי דגים), השם לאמפרולוגוס אינו ניתן לדגים טנגייקאים. התבלבלת? לא פלא שהשם הנפוץ מתחיל לתפוס פופולאריות – אושלאטוס פנינה.



כמו שהשם רומז, סטאפרסי הוא חלק מתת הקבוצה של דוגרי הכונכיות – אושולאטוסים, ביחד עם הספיציאצוס(L. speciosus) והאושלאטוס ועוד כמה דוגרי כונכיות פחות ידועים. למרות שהם יכולים להיות מוחזקים באקווריום טנגנייקה קיבוצי, מגדלים רבים גילו שלא כמו האושולאטוסים האגרסיביים והחסונים, הם יכולים להיכנס לאובר סטרס כתוצאה מפעילות השותפים לאקווריום, אפילו מדגים שקטים כמו הזברה דניו. אובר סטרס של סטאפרסי שמוחזק באקווריום קיבוצי יזוהה על ידי שינוי הופעת צבעי סטרס, התחבאות יתרה, ובמיוחד הרזיה.



הזיהוי בין המינים הוא קשה. בקרב הדגים הזכרים בולט באופן ניכר פסי הנקודות על זנביהם, אך למגדלי הסטאפרסי המנוסים, צורת הראש היא הדרך הפשוטה יותר לגילוי המין. פני הנקבה קצרים יותר, תלולים יותר, והפה שלה קטן יותר. לזכרים יש ראש גדול יותר שמזכיר בצורתו את ראשו של בולדוג. מהצבעים צריך להתעלם – לפעמים הנקבה יכולה להיות צבעונית יותר מהזכר, והזכר החלש יכול להיות פחות צבעוני מהנקבה.



הדגים ניתנים לאכלוס כזוג או כלהקה. בכל מקרה, זוגות יחידים לא תמיד יכולים להיות מוחזקים לבד, הזכר יפצע את הנקבה כאשר לא יהיה לו על מי להוציא את האגרסיות, והנקבה יכולה לפצוע את הזכר בזמן שהיא תגן על הדגיגים. האופציה הטובה יותר היא להוסיף עוד נקבות ללהקה, או לשכן זכר באותו הגודל של הנקבה. הרבה מרחב צריך להיות מוקדש לטריטוריה, אק' באורך 70 ס"מ או יותר הוא אידיאלי, במיוחד כאשר הפריטים מתחילים להתרבות.







לאק' הסטאפרסי יש דרישות מעטות כמו רוב הדגים – מים, חימום, ופילטר וכמובן כונכיות לחיות בהם. ישנם מגוון מקורות לקניית כונכיות- חנויות מתנות, חנויות דגים, (בארץ גם במקומות תיירות כמו באילת- המתרגם). הכונכיות צריכות להיות טבעיות, לא צבועות, בקוטר של בין 4 ל7 ס"מ, עם פתח מעוגל. כונכיות של חלזונות למאכל גם הן טובות לשימוש לדגים אלו, שכן הן קלות למדי והדגים יוכלו להזיז אותן בקלות, בנוסף, הן בגודל ובצורה המתאימים בשביל הדגים. כונכיות כאלו ניתן להשיג בחנויות המזון של אוכלוסיית האליטה או במסעדות צרפתיות. "כונכיות" פחות נפוצות כוללות ברכי PVC עם פקק על אחד הקצוות, כדי חרס קטנים מחוררים; למרות זאת, ע"י השימוש בתחליפים אלו המגדל מונע מעצמו את הסיכוי לראות את ההתנהגות המרהיבה שבארגון הכונכיות ע"י הדגים. (כונכיות של חלזונות תפוח יתאימו גם הן לדגים אלו- המתרגם).



הסטאפרסי וקרובי משפחתו האושולאטוסים הם דוגרים מוכשרים במיוחד, הרגילים לכונכיות מפוזרות והם הפכו מומחים בקבירתן במצע, הכונכיה הנבחרת נקברת כולה למעט פתחה, כמובן בתנאי שיש מספיק עומק במצע כדי לסיים את העבודה. בגלל החשיבות להוריד את רמת האגרסיביות, עדיף לספק לפחות שתיים או שלוש כונכיות לכל דג. ערימות של כונכיות הם לא סביבת המחייה הטבעית של הדג, והם עלולות להביא לטריטוריאליות יתרה.



הסטאפרסי אינם בררנים לגבי האוכל שלהם, והם יתרגלו במהירות לאכול מפני-המים מאשר דודניהם שוכני הכונכיות האחרים, אבל כשוכני-קרקע הם יעדיפו אוכל שוקע במיוחד אוכל לציקלידים באיכות גבוהה (מזון בצורת כדוריות/גרגירים- Pellets- המתרגם). הכדוריות הן התזונה הטובה ביותר מכיוון שהפרורים שנשארים על ידי הדגים בוגרים, יהוו לבסוף תזונה ראשונית לדגיגים הצעירים, הרבה לפני שהמגדל ידע שהם קיימים בכלל.



הרבייה דיי פשוטה ברגע שהדגים מגיעים לבגרות, אך נדרשת סבלנות רבה. כמו טנגניקאים רבים, לסטאפרסי לוקח זמן להגיע לבגרות, דבר שצריך להלקח בחשבון גם לגבי הדגיגים. הנקבה, לפני ואחרי הרבייה, תחפור באופן נרחב במצע ותערום חול מסביב לכונכייה הנבחרת, שלרוב תיהיה קטנה מספיק כדי לאפשר את כניסתה לכונכייה אך למנוע מכל דבר אחר לעבור דרכה. הנקבה תטיל את הביצים בתוך הכונכייה והזכר יפרה אותם, לרוב מיד עם צאתה מהכונכיה, בעקבות הוואקום שנוצר כתוצאה מיציאתה של הנקבה מהכונכייה תאי-הזרע של הזכר יישאבו לתוך הכונכייה. הדגיגים יבקעו מהביצים בתוך מספר ימים אך יישארו בכונכייה למשך כשבוע. לפעמים לפני שהם יאזרו אומץ לצאת מהכונכייה, הנקבה תחפור בור מול הכונכייה שיהווה מעין "חדר ילדים", כנראה בשביל ליצור מין גבול מסוים לטיולים של הדגיגים. בור זה יתרחב במשך הזמן למעין תעלת מגן עד אשר הדגיגים ייפרדו מהגנתה של האמא, שתחזיר את הכונכייה למצבה הקודם – קבורה למחצה.



בגלל שהדגיגים גדלים באיטיות, צריך לשמור על תזונתם והגנתם, במיוחד בחודשים הראשונים. האכלות יומיות מרובות, טמפרטורה גבוהה במקצת, והחלפות מים מרובות ישמרו על גדילתם המהירה, לא כמו של דגיגי האוסקר למשל, אך במידה שתאפשר להם בעתיד לגדול במלוא הפוטנציאל. לרוב אופיינית, הנקבה תגרש את הדגיגים מהטריטוריה במשך החודש הראשון, אך לעיתים נדירות הדגיגים בסכנה, אף מסטאפרסי שאינו קרוב משפחה, והאבא, שמאכלס טריטוריה מופרדת מזו של האמא לעיתים ייקח על עצמו את השמירה עליהם. כאשר הם שוחים בחופשיות באקווריום, לדגיגים יש את אותה תבנית גוף כמו של הבוגרים חוץ מה"פנינים", ולהורים יש את היכולת לשנות את הצבע הזה. בגיל זה לדגיגים יש את היכולת להטמע בחצץ דק או בחלק הפנימי של כונכייה. הדגיגים מאוד קשורים לקרקעית (שלא כמו ההורים!) אבל הם שחיינים חזקים כאשר הם מחליטים לעזוב את המצע.



הסטאפרסי עלולים להיות יותר תובעניים בקשר למרחב ולתכנון מאשר דוגרי קונכיות אחרים, אבל כנראה שהם הסוג היפה ביותר של דוגרי קונכיות שמצויים באגם טנגייקה. אין בעלים של סטאפרסי שיכול להתחרט על קניית להקה מטילה של האושולאטוס פנינה המדהימים.





קישור למאמר המקורי: http://www.aquahobby.com/gallery/e_L..._stappersi.php





לדיון על המאמר: לחץ כאן.