[ג'ורג'יו]

עבדים, חלזונות, חירות || יום 91.

חג שמח לכולם, מקווה שכולם נהנו אמש עם המצות או לחילופין עם הפיתות מקלנסוואה.
ברוח החג, אני חייב לציין שגם אני יוצא לחירותי.
לחירות מחשבתית ויצירתית, אני חושב שבזמן הזה שבשנה ניתנה לי ההזדמנות לחשוב על מושגיות שכזו - של חופש, של עבדות, של מכות, ושל חוסר איזון תזונתי.
ובכל זאת, מה נשתנה?

הבחנתי בירידה משמעותית של אצות במיכל!
במשך זמן של שבוע, עם רצון ומחשבה חיובית, הורדת התאורה ל-8-7 שעות בהמלצתכם, הוספת השתילים ובעיקר בעזרתו של מבנה הפה המאוד מוצלח של גובי הקשת אני מבחין בירידה מאוד משמעותית של האצות החוטיות, הפלומתיות ושאר הירוקות למיניהן. (בואו נקרא ליצור החמוד להפליא הזה גובי קשת, מהבנתי זה הוא שמו העממי, ולא שם מתנשא כמו גובי סטיפהודון).

ובגזרת הצמחים,

טרם שתלתי את כל הצמחים שרכשתי לפני שבוע (אלוכריס, סגיטריה והוולנסריות) וכל 10 השתילים עדיין בצמר סלעים בתוך כוסיות הפלסטיק, אני לא מוצא היגיון לשתול אותם כאשר אני מתכנן "מייקאובר" למיכל.
הולנסריה משתרשת ומוציאה שורשי אוויר ומנסה בכל כוחה להכות שורשים דרך הכוסית, כך גם הסגיטריה.
האלוכריס אינו מראה סימני דעיכה, לעיתים אני צריך להבריש ממנו אצות, אבל נראה שהוא סתם יושב לו חסר מעש.

הבולביטיס מכוסה אצות זקן או קרן האייל הוצא מהמיכל, הוכנס לתמהיל אקונומיקה למשך של שתי דקות, עבר טיפול מסור וקפדני להוצאת האצות השטניות שמוצצות של אונו ויופיו ע''י מברשת שיניים, נשטף ברכות אך ביד נטויה, והוכנס חזרה למיכל.
מצבו לא מדהים...
הוא לא מת, או גוסס, אך נראה כי האצה השאירה את חותמה, והותירה צלקות וחורים על כל עלה בה השתרעה.
כן הבחנתי בעלים לבנים ושקופים, ואני מניח שאצטרך להפרד מהמסה שלו בקרוב ולהישאר עם ריזום מסולסל וגמלוני.
התלהבתי מאוד מהמחשבה לגידול הבולביטיס, מעין פטרוזיליה תמוהה ומשונה שמכניסה נפח לתוך המיכל.

אופיטימיות.

והדבר מביא אותי לחדשות היותר חיוביות -
כחלק מאסון 29.3 (יום ההקמה) החלטתי מתוך מחשבה של "פאק-איט" פשוט לדחוס לתוך המצע כל עלה, טחב, ריזום או עלה שריחף לו.
במשך התקופה עד כה הבחנתי בכמה דברים מרגשים! עבורי לפחות.

ראשית, עלה של חרב האמזונס שנפרד משתיל ה"אם" בצורה כזו או אחרת ונשתל מתוך רחמנות ותחושת חוסר אונים הוציא שורשים ומצמיח עלים!
לא ציפיתי להתעסק עם יחורים של צמחים כרגע, והייתי בטוח שהוא פשוט ירקב.

בנוסף, "שתלתי" את הטחב השטני ולא רחמן (פיקוק מוס), ואני מבחין בצמיחה איטית אך בטוחה, ואפילו הוא התעגן על מספר של אבני חצץ, מה שנותן לי תקווה מסויימת להצלחה עתידית בעבודה עימו על משטחים.
בנוסף הוא נראה ירוק יותר, ולאחר קיצוץ של אזורים צהובים\חומים נראה כי אינו חוזר לסורו.

כמובן שעיקר האסון שאירע הכה קשות את המיקרוסורום, הצמח הידוע לשמצה.
גם אותו שתלתי.
ידוע לי שריזום לא אמור להיות קבור מתחת למצע, אוקיי בסדר.
אבל מה הייתי אמור לעשות עם המוני הגופות המעורטלות המצעטפות בזרמי הפילטרציה?
שתלתי אותן, ולהפתעתי אני מבחין בתהליך הריבוי של המיקרוסורום.

ועוד לא סתם מיקרוסורום, אלא הוינלוב, שהציפיה שלי ממנו הייתה אפסית.

העלה שהופרד.


השובב.



הריזום הילוד.


ידוע לי שמיקרוסורום מתרבה בשתי צורות,
האחת - דרך קצה העלה, המיקרוסורום מוציא "בייבי".
השניה - על פני העלה נוצרים "זרעים" קטנים כמעט בסימטריה מושלמת, והם מתפתחים בהמשך ל"בייבי" ריזומים קטנים בעלי עלה קטנטן אחד, דבר שהבחנתי בו גם בעוד כמה משתילי האסון.

מה שכן, חקרתי לעומק, ומסתבר שהדבר קורה בעיקר בעקבות חילופי תנאים, שינוי בפרמטרים של המים, טמפרטורה וכו'.
היי, איך אומרים? מעז יצא מתוק.

אגיד שהדבר ממש משמח ומרגש אותי!
לחזות בצמיחה לא שגרתית, מהתנסות שלי לפחות עד כה, ושסוף סוף יש הגשמה של כל מה שכתבתי עליו במרוצת שלושת החודשים האחרונים.
------------------

הדבר כמובן מוביל אותי באופן ישיר להחלטה הבאה -
אני חושב שהדבר האחראי לעשות לתקופה הקרובה (לששת החודשים הבאים) היא לרדת לחלוטין מהרעיון של מים מליחים, וליישם פרקטיקה פיזית לתוך התחביב.
מה זאת אומרת?

כאמור אימפולסיביות ואמביציה הן שתי תכונות שמאוד טמונות בי, אך גם לעיתים נדירות מגיח הדחף ליישר קו ולנסות לעבוד עם מה שיש לי ביד, ולא לנסות למצוא תחלופה אחרת בכל פעם שאני משתעמם, ועם הצמיחה של הצמחים הנוכחיים, עם התרבות המיקרוסורום, עם דעיכת האצות, אני לא יכול להתעלם מהוזלת היד שהמיכל המקולל משיט לי.
אני חושב שאני חייב לקיים את מצוות הלאו-טק הסטנדרטית להחריד לפני שאתפתח לגזרה מלוחה יותר.

יש המון דברים שאני רוצה לעשות, יש המון דברים שמעניינים אותי בתחביב, ואני חושב שדווקא המעבר בין צמחייה באופן הכי פורמלי שיש, לבין מים מליחים, מחייב ליישם מחקר פיזי בהתפתחות של הצמחים, להבין לעומק את שיטות הריבוי, בכדי שאבין מה עלולות להיות הבעיות בתנאים המליחים הלא סלחניים.

זה לא אומר שאני לא אתנסה במליחות בתקופה הקרובה, נהפוכו, ההחלטה לא להסתכל על מים מליחים כאל יעד, אלא כמטרה (בדרך כלל זה הפוך) רק תגרום לי להתעסק ולהבין את התנאים באופן יותר נכון, מורכב ולא פשטני ואינטרנטי.

למשל, גיליתי השבוע שהדרך המוצלחת ביותר לגדל מיקרוסורום במים מליחים היא בפלדריום, בכך שהצמח אינו טבול באופן מלא, אלא שהעלים מחוץ למים ורק הריזום נמצא במים, ולהזין את הצמח באמצעות פוגר ממקור מים חיצוני, מדושן ולא מליח.
בקיצור... אני חושב שאני מתאהב כל בוקר במיכל העלוב, ולנסות לשנות את אופיו כרגע תיהיה פעולה לא נכונה.

אני אגיע למליחים, כי זה תחום שמרתק אותי, אבל כאנלוגיה לאונברסיטה, אני כרגע בשנה א', ואני מרגיש שמליחים, בהיבט של צמחייה כמובן, זה לפחות שנה ג'.

בנימה זו, אשמח לעזרה בדברים יותר נקודתיים -

המיכל היום סיים את הסייקל, זאת אומרת אתמול הייתה הפעם הרביעית האחרונה להוספת הבקטרייה, אז אני מניח שטרם סיים סייקל, אלא עוד שבוע - ובכל זאת.

1) הייתי שמח לדעת האם כדאי להכניס למיכל דיירים נוספים לבעיית האצות?
אוכל אצות סיאמי (כמובן שקראתי על אודותיו, ועל החקיינים ), ג'פוניקות, חלזונות?
חשוב לי מאוד לפתור את בעיית האצות באופן מלא, ובאופן טבעי לפני שאפנה לתחליפים כימיים כאלה או אחרים, ובטח לפני שאוסיף דיירים יותר גחמתיים ולא מועילים.
כמובן שכל פידבק לגבי אצות יתקבל בברכה.


2) בעקבות המייקאובר העתיד לבוא, והרתיעה שלי ממיקרוסורום קשור על גזע (וואי זה כל כך מכוער בעיני, מה חשבתי לעצמי), ובעיקר מחוסר התפתחות מספקת והדעיכה הנוראית, חשבתי לפתוח בעתיד "חממה" למיקרוסורום.
אשאיר את זה אניגמטי לכרגע, אך אשמח אם למישהו יש מידע בנושא ריבוי ("הפרה") צמחים באופן יזום, ולא באופן טבעי בתוך מיכל קיים.

3) סלעי ים, סלעים לריף ומים מלוחים, מה מקומם במיכל צמחייה? האם באופן עקרוני הם סלעים אינרטיים? התשובה משתנה מאתר לאתר, ממדינה למדינה.
כמובן שאני מתכוון לסלעים "מתים", עקרים, ולא לסלעים חיים.

4) מהו פשר צמיחה שקפקפה למראה? מחסור של מה זה יכול להיות? הדבר מופיע אצל חרב האמזונס ואצל הקרינום.


זהו להיום, אשמח לשמוע ממכם!