אוקיי יחיאל, עכשיו ירדתי לסוף דעתך.
איסור סוכר אינו מוזכר בגמרא, אלא הוא מנהג מהדורות האחרונים. ולא מהטעם שהזכרת (שהרי זה לח בלח, ולפני הפסח בטל בשישים) אלא משום חשש קמח מעורב בסוכר (שק משומש למשל) וזה יבש ביבש ובפסח חוזר וניעור ואפילו באלף לא בטל.
ומה בא מנהג חב"ד לבשל את הסוכר לתמיסה לפני פסח, שאם יש בו חמץ הרי יהיה לח בלח וייבטל בס' לפני זמן איסורו.
נדמה לי שצריך לפתוח פורום שו"ת רבינו יחיאל
