קובי
Wednesday 19/12/2001, 07:16
1. סאמפ. יש כאלה שטוענים שהסאמפ איננו חובה. ממאמרים ומחקרים שאני קראתי על הנושא לדעתי הוא לא רק חובה, אי אפשר בלעדיו. מדובר באקווריום (בדרך כלל קטן יותר, אבל יש מטורפים שבונים אקווריום קטן וסאמפ ענק), שמתפקד כפילטר לכל דבר. הסאמפים בנויים בשתי גישות:
א. פרה פילטר (יבש רטוב) שאז המים נשפכים מאקווריום התצוגה דרך "מגדל מדיה" שמלא בביו בולז או בכל מדיה כבדה אחרת. המים מחלחלים דרך המדיה ומתפתחות עליה בקטריות אנארוביות. משם המים מחלחלים הלאה לתוך הסאמפ ועוברים (באמצעות חלוקה למחיצות) סינון במדיה דקה יותר, בפחם פעיל וכל שאר הירקות.
ב. סאמפ רטוב - שכולו מוצף במים. בדרך כלל הסאמפים הללו מחולקים לשלושה חלקים (טריקל פילטר) - כשהמים נכנסים מצד אחד - למעלה. יורדים דרך מדייה כבדה לחריץ במחיצה הראשונה שנמצא ליד הקרקעית. עולים חזרה למעלה דרך מדיה קלה יותר, יורדים שוב למטה דרך פחם פעיל, עולים למעלה ומגיעים אל ראש הכוח שמזרים אותם חזרה לאקווריום.
בין אם מדברים על סאמפ עם פרה פילטר ובין אם מדברים על סאמפ רטוב לחלוטין, מדובר בחתיכת סינון היסטרית (אני למשל, בונה סאמפ של 30 ליטר).
בדרך כלל לסאמפ אפשר לשרשר ציוד נוסף (וזה חוסך לכם את תקיעתו באקווריום התצוגה עצמו, שנשאר "נקי" מכל המכאניקה הזאת.
2. סקימר - פטנט מאד פשוט ומאד מאד גאוני. מי מלח גורמים להצטברות היסטרית של פרוטאינים שצפים בעיקר על פני המים, מריחים נורא, ומלכלכים הכל בשכבה שמנונית. העקרון בסקימר הוא הזרמה של מים כלפי מטה, כנגד בועות אוויר שמופרקות ע"י דיפיוזר (אבן אוויר למים מלוחים, שעשוייה עץ ד"א). באמצעות התהליך הזה מעודדים את הפרוטאינים להצטבר בחלק העליון של המים, ובאמצעות המבנה המיוחד של הסקימר הקצף הסמיך הזה מצטבר בכוס איסוף שאותה יש לרוקן פעם בכמה זמן (כך בסקימרים הפשוטים של "לי").
הסקימרים המשוכללים יותר עובדים עם ראש כוח במקום עם אבן אוויר, או שהם משלבים גם ראש כוח וגם אבן אוויר. שיטה אחת היא שיטת הסייקלון - ראש כוח (שמסופק עם הסקימר) יוצר ציקלון של מים במרכז הסקימר, שמעודד את כל הפרוטאין להצטבר בחלק העליון של הקונסטרקציה (כך בסקימרי הסי קלון).
שיטה אחרת היא שיטת ראש הכוח הוונטורי, כשאז הסקימר מסופק עם ראש כוח בעל נחיר ששואב אוויר מבחוץ פנימה ומציף את הקונסטרקציה בהמון בועות שמעלות את הפרוטאינים למעלה. (כך בסקימרי הפריזמה היקרים עד מאד של "רד סי").
3. צ'ילר. חובה רק במקרה שאתם רוצים לגדל יצורים אשר אינם דגים באקווריום המים המלוחים שלכם. (למעשה, אני לא מכיר הרבה אנשים שילכו כל הדרך עד אקווריום של מים מלוחים רק בשביל הדגים. הרי מושבת אלמוגים, שושנים וחסרי חוליות היא דבר מדהים וצבעוני שאין כמוהו). לצערנו הרב כל היצורים הללו דורשים טמפרטורה קבועה, שבין 24 - 28 מעלות צ'לזיוס. חום גבוה יותר יהרוג אותם. לפיכך, יש צורך לחבר את זרימת המים למקרר מים (צ'ילר), ומשם לגוף חימום, כדי לאזן את הטמפרטורה לחום הדרוש.
הצ'ילרים יקרים מאד, רועשים מאד, וגדולים מאד, והם למעשה אחד הגורמים העיקריים לכך שאנשים מוותרים בסוף על תיכנון אקווריום מים מלוחים.
הצעות עשה זאת בעצמך נפוצות באתרים של ה"גויים" מתחילות בדרך כלל במילים: "קדח שני חורים בגודל שווה במקרר שלך".
לי יש כמה פיתרונות יותר ציוריים לנושא הזה, כשאחד מהם הוא רכישת קולר קטן של מים מינרליים (מי עדן בר וכל החבר'ה) והזרמת מי האקווריום באופן קבוע דרכו, השנייה - יעילה בהרבה וזולה בהרבה (אך ורק לאקווריומים קטנים!!!!) היא פשוט למקם מספר מאווררים בחופת האקווריום על מנת לעודד אידוי מהיר יותר של המים וכך לצנן אותם. כל מאוורר שכזה מוריד את הטמפרטורה בערך בשתיים עד שלוש מעלות.
4. אם מעודדים אידוי של המים, יש צורך כמובן במערכת TOP OFF. הרעיון העיקרי במערכת הזו היא להשיב מים אל האקווריום במקרה שסף המים יורד. בדרך כלל זו מערכת מאד מאד פשוטה ודורשת פשוט בקבוק אטום עם צינור עד גובה פני המים באקווריום או בסקימר. ברגע שהצינור שקוע במים - המים שבבקבוק נשארים בו. ברגע שפני המים יורדים וקצה הצינור נגלה לאוויר, יש זרימה של מים מהבקבוק אל האקווריום עד שהם מתמלאים מספיק כדי להשקיע את קצה הצינור במים. דמיינו לכם מתקן שתייה של תוכים ? זה בערך אותו הדבר.
5. מים. מים מהים בדרך כלל לא טובים לשימוש באקווריום בגלל כל מיני דברים מגעילים כמו שיירי דלק ומתכות כבדות. השיטה הטובה ביותר להשיג מים טובים לאקווריום היא פשוט ... לקנות אותם. חנויות דגים רבות מוכרות מים מלוחים נקיים, מזוקקים, ועם כל התוספות הדרושות במחירים של 2 שקל לליטר בערך. אבל זה דורש נסיעות הלוחזור כל שבוע לחנות, ולכן בדרך כלל קונים את כל התוספים (מלח, סידן, יוד וכו') ומערבבים לבד לפני כל החלפת מים שבועית (10% כמו במים מתוקים).
6. תאורה. לדגים לא אכפת, אבל קיומם של אלמוגים רבים תלוי בתהליכי פוטוסינתזה, או בסימביוזה עם אצות שמקיימות פוטוסינתזה. לפיכך יש צורך בתאורה חזקה. בדרך כלל קונסטרקציה של נורות Power Compact ונורת Actinic Blue אחת (סוג של תאורה כחולה, שמדמה את הספקטרום הכחול שבמים העמוקים) יכולה להספיק לאקווריום קטן של עד 60 - 70 ליטר. לריפים גדולים יותר, דרישות התאורה הולכות וגדלות בהתמדה, כשלא העומק משחק תפקיד אלא עוצמת ההארה ביחס לשטח האקווריום.
מנורות מטאל הלייד הן סוג התאורה המקובל יותר לריפים בינוניים עד גדולים. אפשר לקנות מנורות כאלה ובתי מנורה שנתלים מהתקרה במחירים זולים בהרבה מן המחירים בארץ דרך אתרי אינטרנט.
7. סלע חי - הפילטר הטבעי של אקווריום ריף. על הסלע החי אפשר להושיב את האלמוגים (השושנים מעדיפות את החול שבקרקע). הסלע מכיל מושבות של מיקרו אצות וסוגים מסויימים של בקטריות שמהווים סינון ביולוגי מצויין. המהדרים שבמגדלי הנאנו ריף לא משתמשים בשום סוג אחר של סינון: סלע חי והחלפות מים שבועיות בלבד. אני קצת חולק עליהם מסיבות שאותן אציין מייד. סלעים חיים ניתן לקנות במגוון צורות וגדלים, כשבדרך כלל יש פירמות מסויימות. פיג'י נחשב לפירמה הטובה ביותר, עם מצע יפייפה של אצות (סגול וירוק) והוא גם היקר ביותר. בדרך כלל כשקונים סלע חי, ההמלצה הטובה ביותר היא לקנות מכמה סוגים: קצת מהים התיכון, קצת פיג'י, קצת מהים האדום, קצת מחברים (אם יש לכם חברים נדיבים כאלה) וכו'...
8. חול חי. שיטת סינון נוספת. מדובר בשכבה בת 5 - 7 סנטימטרים של חול, שמכיל גם הוא בקטריות ומיקרו אצות. הבעייה בחול שכזה היא שהוא דורש "עידור" ו"הפיכה" באופן קבוע, כדי שהבקטריות שנמצאות בעומק החול יקבלו גם הן חמצן. לפיכך, כשמשתמשים במצע של חול חי (לא חייבים, כמובן) יש צורך גם בסאמפ - שהוא מפעל לניטראטים הדרושים לאצות והבקטריות שבחול החי (בגלל זה אמרתי מקודם שאני חולק על אלו שדוגלים בפילטרציה של סלעים חיים בלבד) וגם ביצורים שיהפכו את החול: חלזונות, כוכבי ים, מלפפוני ים (באקווריום הגדולים יותר, וזהירות, כי כשהחבר'ה האלה נלחצים הם מפרישים ריר בצורת רשת מסביבם ועלולים לחסל אוכלוסיית אקווריום שלמה) ולובסטרים, שמתפקדים גם כצוות ניקוי וגם כהופכי החול.
וזה, כמובן על קצה המזלג. הכל ד"א מקריאה, כך שאם אני טועה פה ושם, תקנו אותי בבקשה.
_________________
אם אלוהים היה דג, הוא בטח היה אוסקר...
<font size=-1>[ הודעה זו נערכה על-ידי: דג זאב 1 בתאריך 2001-12-18 23:26 ]</font>
א. פרה פילטר (יבש רטוב) שאז המים נשפכים מאקווריום התצוגה דרך "מגדל מדיה" שמלא בביו בולז או בכל מדיה כבדה אחרת. המים מחלחלים דרך המדיה ומתפתחות עליה בקטריות אנארוביות. משם המים מחלחלים הלאה לתוך הסאמפ ועוברים (באמצעות חלוקה למחיצות) סינון במדיה דקה יותר, בפחם פעיל וכל שאר הירקות.
ב. סאמפ רטוב - שכולו מוצף במים. בדרך כלל הסאמפים הללו מחולקים לשלושה חלקים (טריקל פילטר) - כשהמים נכנסים מצד אחד - למעלה. יורדים דרך מדייה כבדה לחריץ במחיצה הראשונה שנמצא ליד הקרקעית. עולים חזרה למעלה דרך מדיה קלה יותר, יורדים שוב למטה דרך פחם פעיל, עולים למעלה ומגיעים אל ראש הכוח שמזרים אותם חזרה לאקווריום.
בין אם מדברים על סאמפ עם פרה פילטר ובין אם מדברים על סאמפ רטוב לחלוטין, מדובר בחתיכת סינון היסטרית (אני למשל, בונה סאמפ של 30 ליטר).
בדרך כלל לסאמפ אפשר לשרשר ציוד נוסף (וזה חוסך לכם את תקיעתו באקווריום התצוגה עצמו, שנשאר "נקי" מכל המכאניקה הזאת.
2. סקימר - פטנט מאד פשוט ומאד מאד גאוני. מי מלח גורמים להצטברות היסטרית של פרוטאינים שצפים בעיקר על פני המים, מריחים נורא, ומלכלכים הכל בשכבה שמנונית. העקרון בסקימר הוא הזרמה של מים כלפי מטה, כנגד בועות אוויר שמופרקות ע"י דיפיוזר (אבן אוויר למים מלוחים, שעשוייה עץ ד"א). באמצעות התהליך הזה מעודדים את הפרוטאינים להצטבר בחלק העליון של המים, ובאמצעות המבנה המיוחד של הסקימר הקצף הסמיך הזה מצטבר בכוס איסוף שאותה יש לרוקן פעם בכמה זמן (כך בסקימרים הפשוטים של "לי").
הסקימרים המשוכללים יותר עובדים עם ראש כוח במקום עם אבן אוויר, או שהם משלבים גם ראש כוח וגם אבן אוויר. שיטה אחת היא שיטת הסייקלון - ראש כוח (שמסופק עם הסקימר) יוצר ציקלון של מים במרכז הסקימר, שמעודד את כל הפרוטאין להצטבר בחלק העליון של הקונסטרקציה (כך בסקימרי הסי קלון).
שיטה אחרת היא שיטת ראש הכוח הוונטורי, כשאז הסקימר מסופק עם ראש כוח בעל נחיר ששואב אוויר מבחוץ פנימה ומציף את הקונסטרקציה בהמון בועות שמעלות את הפרוטאינים למעלה. (כך בסקימרי הפריזמה היקרים עד מאד של "רד סי").
3. צ'ילר. חובה רק במקרה שאתם רוצים לגדל יצורים אשר אינם דגים באקווריום המים המלוחים שלכם. (למעשה, אני לא מכיר הרבה אנשים שילכו כל הדרך עד אקווריום של מים מלוחים רק בשביל הדגים. הרי מושבת אלמוגים, שושנים וחסרי חוליות היא דבר מדהים וצבעוני שאין כמוהו). לצערנו הרב כל היצורים הללו דורשים טמפרטורה קבועה, שבין 24 - 28 מעלות צ'לזיוס. חום גבוה יותר יהרוג אותם. לפיכך, יש צורך לחבר את זרימת המים למקרר מים (צ'ילר), ומשם לגוף חימום, כדי לאזן את הטמפרטורה לחום הדרוש.
הצ'ילרים יקרים מאד, רועשים מאד, וגדולים מאד, והם למעשה אחד הגורמים העיקריים לכך שאנשים מוותרים בסוף על תיכנון אקווריום מים מלוחים.
הצעות עשה זאת בעצמך נפוצות באתרים של ה"גויים" מתחילות בדרך כלל במילים: "קדח שני חורים בגודל שווה במקרר שלך".
לי יש כמה פיתרונות יותר ציוריים לנושא הזה, כשאחד מהם הוא רכישת קולר קטן של מים מינרליים (מי עדן בר וכל החבר'ה) והזרמת מי האקווריום באופן קבוע דרכו, השנייה - יעילה בהרבה וזולה בהרבה (אך ורק לאקווריומים קטנים!!!!) היא פשוט למקם מספר מאווררים בחופת האקווריום על מנת לעודד אידוי מהיר יותר של המים וכך לצנן אותם. כל מאוורר שכזה מוריד את הטמפרטורה בערך בשתיים עד שלוש מעלות.
4. אם מעודדים אידוי של המים, יש צורך כמובן במערכת TOP OFF. הרעיון העיקרי במערכת הזו היא להשיב מים אל האקווריום במקרה שסף המים יורד. בדרך כלל זו מערכת מאד מאד פשוטה ודורשת פשוט בקבוק אטום עם צינור עד גובה פני המים באקווריום או בסקימר. ברגע שהצינור שקוע במים - המים שבבקבוק נשארים בו. ברגע שפני המים יורדים וקצה הצינור נגלה לאוויר, יש זרימה של מים מהבקבוק אל האקווריום עד שהם מתמלאים מספיק כדי להשקיע את קצה הצינור במים. דמיינו לכם מתקן שתייה של תוכים ? זה בערך אותו הדבר.
5. מים. מים מהים בדרך כלל לא טובים לשימוש באקווריום בגלל כל מיני דברים מגעילים כמו שיירי דלק ומתכות כבדות. השיטה הטובה ביותר להשיג מים טובים לאקווריום היא פשוט ... לקנות אותם. חנויות דגים רבות מוכרות מים מלוחים נקיים, מזוקקים, ועם כל התוספות הדרושות במחירים של 2 שקל לליטר בערך. אבל זה דורש נסיעות הלוחזור כל שבוע לחנות, ולכן בדרך כלל קונים את כל התוספים (מלח, סידן, יוד וכו') ומערבבים לבד לפני כל החלפת מים שבועית (10% כמו במים מתוקים).
6. תאורה. לדגים לא אכפת, אבל קיומם של אלמוגים רבים תלוי בתהליכי פוטוסינתזה, או בסימביוזה עם אצות שמקיימות פוטוסינתזה. לפיכך יש צורך בתאורה חזקה. בדרך כלל קונסטרקציה של נורות Power Compact ונורת Actinic Blue אחת (סוג של תאורה כחולה, שמדמה את הספקטרום הכחול שבמים העמוקים) יכולה להספיק לאקווריום קטן של עד 60 - 70 ליטר. לריפים גדולים יותר, דרישות התאורה הולכות וגדלות בהתמדה, כשלא העומק משחק תפקיד אלא עוצמת ההארה ביחס לשטח האקווריום.
מנורות מטאל הלייד הן סוג התאורה המקובל יותר לריפים בינוניים עד גדולים. אפשר לקנות מנורות כאלה ובתי מנורה שנתלים מהתקרה במחירים זולים בהרבה מן המחירים בארץ דרך אתרי אינטרנט.
7. סלע חי - הפילטר הטבעי של אקווריום ריף. על הסלע החי אפשר להושיב את האלמוגים (השושנים מעדיפות את החול שבקרקע). הסלע מכיל מושבות של מיקרו אצות וסוגים מסויימים של בקטריות שמהווים סינון ביולוגי מצויין. המהדרים שבמגדלי הנאנו ריף לא משתמשים בשום סוג אחר של סינון: סלע חי והחלפות מים שבועיות בלבד. אני קצת חולק עליהם מסיבות שאותן אציין מייד. סלעים חיים ניתן לקנות במגוון צורות וגדלים, כשבדרך כלל יש פירמות מסויימות. פיג'י נחשב לפירמה הטובה ביותר, עם מצע יפייפה של אצות (סגול וירוק) והוא גם היקר ביותר. בדרך כלל כשקונים סלע חי, ההמלצה הטובה ביותר היא לקנות מכמה סוגים: קצת מהים התיכון, קצת פיג'י, קצת מהים האדום, קצת מחברים (אם יש לכם חברים נדיבים כאלה) וכו'...
8. חול חי. שיטת סינון נוספת. מדובר בשכבה בת 5 - 7 סנטימטרים של חול, שמכיל גם הוא בקטריות ומיקרו אצות. הבעייה בחול שכזה היא שהוא דורש "עידור" ו"הפיכה" באופן קבוע, כדי שהבקטריות שנמצאות בעומק החול יקבלו גם הן חמצן. לפיכך, כשמשתמשים במצע של חול חי (לא חייבים, כמובן) יש צורך גם בסאמפ - שהוא מפעל לניטראטים הדרושים לאצות והבקטריות שבחול החי (בגלל זה אמרתי מקודם שאני חולק על אלו שדוגלים בפילטרציה של סלעים חיים בלבד) וגם ביצורים שיהפכו את החול: חלזונות, כוכבי ים, מלפפוני ים (באקווריום הגדולים יותר, וזהירות, כי כשהחבר'ה האלה נלחצים הם מפרישים ריר בצורת רשת מסביבם ועלולים לחסל אוכלוסיית אקווריום שלמה) ולובסטרים, שמתפקדים גם כצוות ניקוי וגם כהופכי החול.
וזה, כמובן על קצה המזלג. הכל ד"א מקריאה, כך שאם אני טועה פה ושם, תקנו אותי בבקשה.
_________________
אם אלוהים היה דג, הוא בטח היה אוסקר...
<font size=-1>[ הודעה זו נערכה על-ידי: דג זאב 1 בתאריך 2001-12-18 23:26 ]</font>