איתי
Monday 31/12/2007, 15:53
שרימפס גמדי (Dwarf) ושרימפס מאקרו (Macro) למתחילים.
מאמר מקורי מאת: גלעד הרשפי
נערך על-ידי Rotem1
במאמר הבא אדון בשני סוגי שרימפסים לשם השוואה:
1) הגמדי - (Dwarf)
2) המאקרו - (Macro)
בגלל שהמאקרו הוא תוקפני והגמדי הוא רגוע, לכן לשניהם יש משתנים שונים.
המאמר הבא, בא לעסוק בכלליות בנושא השרימפסים ולענות על שאלות נפוצות של מתחילים בעיניין גידולם.
מי הוא השרימפס?
השרימפס הוא בעל חיים חסר חוליות הגדל גם במים מתוקים, גם במים מליחים (שבורים) וגם במים מלוחים.
ישנם שרימפסים הגדלים במים מתוקים אך על מנת שצאצאיהם ישרדו ויתפתחו כיאות הם זקוקים למים מליחים.
מצד שני, ישנם שרימפסים הגדלים במים מתוקים וגדלים היטב במים אלו וצאצאיהם אינם זקוקים למים מליחים.
כיום בעולם, ידועים מעט מאד סוגי שרימפסים וכל הזמן נחשפים מינים נוספים.
השרימפסים הם הדבר החם הבא בעולם האקווריומים.
למרות זאת הם לא מספיק נפוצים ודי יקרים לעומת גודלם אבל הגודל כאן אינו קובע כי מי לא רוצה לשבת מול האקווריום ולראות לו כל מיני שרימפסים צבעוניים קופצים להם בקלילות ומטיילים ורובם לא דורשים טיפול רב.
האנטומיה של השרימפס.
גופו של השרימפס מתחלק ל-2 חטיבות:
1)הראש.
2)הגוף והבטן.
בראש מצויים הבינים (מעין מחושים) האחראיים לגישוש, העיניים, הלב, הקיבה, הפה ואנטנות אחרות העוזרות לו לאיסוף מזון, בלוטת המין הנמצאים קצת מאחורי הראש, העצבים והרגליים, בעצם כל האיברים החיוניים.
בגוף גופו של השרימפס עטוי שריון, כמו כן ניתן לראות מעי ורגלים העוזרות לשחייה, ובנקבות ניתן לראות ביצים אחרי שעברו לאיזור הרגליים האחוריות מאיזור בלוטת המים, כמו כן עוברים שם העצבים ונימי דם.
ובזנב מצויי "פליפר" העוזר לשחייה ולקיפוץ.
שרימפס זכר:
http://www.aqua.org.il/pic/Articles/Dwerf-Macro/1.jpg
תרגום לאיור: MaaYan_B.
שרימפס נקבה:
http://www.aqua.org.il/pic/Articles/Dwerf-Macro/2.jpg
תרגום לאיור: MaaYan_B.
תנאי האקווריום:
תנאי האקווריום לחלק מהשרימפסים הם מינימאליים מאד.
גודלו של האקווריום תלוי בגודלו של השרימפס ככל שהשרימפס יותר גדול האקווריום צריך להיות יותר גדול, ניתן לגדל את השרימפסים במיכלים של מספר ליטרים בודדים אך יש לוודא שאין דוחסים אותם יתר על המידה, אקווריום גדול יותר – אקווריום בריא יותר.
יש לשים לב שחלק מסוגי השרימפסים הם פוריים מאוד ומתרבים בקלות ובמהירות, לכן צריך לתכנן מראש את גודל המיכל ולהתחשב ברביית השרימפסים.
מכוון השרימפסים צריכים מים נקיים מאד יש לדאוג לפילטרציה ראויה, לכך יש 2 פתרונות:
פתרון אחד הוא פילטר המבוסס אבן אוויר בנוסף צריך להחליף כל שבוע 25% מהמים.
פתרון שני הוא פילטר מפל, למרות כל זאת יש להחליף 25% מהמים תוך הקפדה שאין אנו שואבים שרימפסים.
השרימפסים בניגוד לדעה הרווחת אינם צריכים צמחים, למען האמת הרבה שרימפסים באים ממקומות בהם אין בכלל צמחים או מעט צמחים, הצמחים לא רק אינם נחוצים אלא גם מזיקים לאקווריום, במיוחד צמחים מהירי גידול המתחרים עם השרימפסים על מיקרואורגניזם שונים, סיבה נוספת היא כאשר יש צמחים הם מצלים על האקווריום מה שנותן פחות אור והמיקרואורגניזם גדל בקצב איטי יותר. לכן מומלץ בחום לשים מעט צמחי דשא או צמחים שגדלים מאד לאט אשר עוזרים לניקיון האקווריום ולשמירה על הפרמטרים תקינים.
השרימפסים המומלצים למתחילים הם רוב סוגי הנאוקרדינה כגון: דובדבן אדום, דנטיקולטה, שרימפס ירוק, שרימפס כחול ובעצם כל מיני הדנטיקולטה.
הדנטילוקטה הוא המומלץ ביותר והוא יכול לחיות במי ברז, כמובן באקווריום שעבר "סייקל" מלא, בנוסף אם המים יהיו צלולים ועם פרמטרים טובים השרימפסים הנ"ל יתרבו וישגשגו.
למתחילים לא מומלץ להתחיל עם שרימפס ג'פוניקה (אמאנו) למשל שכן הוא קשה לגידול וגם חייב מים מליחים כדי להרבותו.
התנהגות
השרימפס הגמדי הוא לחלוטין שקט ורגוע היכול לגור בקבוצות,לעומתו שרימפס המאקרו הוא אגרסיבי מאד כלפי מאקרו אחרים, שרימפסים אחרים ודגים. לכן לא מומלץ עד כמעט אסור לשים שרימפס גמדי ושרימפס מאקרו באותו אקווריום כי ברוב הסיכויים המאקרו יציק לגמדי יפגע בו או יהרגו.
שילובי דגים עם שרימפסים:
שרימפס גמדי
עקב היותו שרימפ נוח,מגוון רחב של דגים עלול לפגוע בו למרות זאת ניתן לגדלו עם דגים עדינים בלבד.
הבעייה העיקרית היא שכמעט כל דג ולא משנה עד כמה הוא מוגדר כעדין ישמח לנשנש שרימפסון זעיר.
שרימפס מאקרו
כאשר יהיו דגים עם שרימפס מאקרו רוב הסיכויים שהדגים השקטים יפגעו,בניגוד מוחלט לגמדי, המאקרו ינצל כל הזדמנות כדי לפגוע, בדר"כ זה קורה בלילה שבעל האקווריום ישן ואז בבוקר הוא קם ולא מבין מה עשו לקרדינלים החמודים שלו. מצד שני עם נשים ציקלידים ולא משנה עד כמה קטנים ועדינים הם יקרה מצב הפוך שכן הציקלידים הם טורפים מטבעם ויחסלו אפילו מאקרו.
לאורה סיבות הנ"ל לא מומלץ להחזיק דגים עם שרימפסים.
גודל:
גודלם של השרימפסים הגמדיים נע ברוב המקרים בין 1.5 ס"מ ל 3.5 ס"מ .
המאקרו מגיעים לגדלים בין 5 ס"מ ל 30 ס"מ!
הגדלים הנ"ל אינם כוללים אורך צבתות.
רוב השרימפסים המצויים בחנויות גודלם נע בין 1.5 ס"מ ל10 ס"מ.
הזנה:
שרימפסים רובם אוכלי כל,כל מזון הם יאכלו.
גם הגמדי וגם המאקרו יכולים לחיות על מזון דגים רגיל, אצות ואורגניזם חי ועלים רקובים.
כמו כן חשובה לשרימפסים תזונה ירוקה ולכן מומלץ להוסיף כל כמה זמן מלפפון או קישוא שנוקו טוב טוב.
השרימפסים הם אוכלי אצות מעולים כמו כן גם אוכלי שאריות לא רעים.
כמות המזון שאנו שמים צריכה להיגמר תוך מספר דקות בודדות(חשש לזיהום האקווריום)
אסור להשאיר שאריות מזון יותר ממספר שעות, במיוחד לילה שלם,האכלת יתר היא גורם מספר אחת למוות פתאומי אצל שרימפסים ,האכלת יתר יכולה לגרום לאוכלוסיה שלמה של שרימפסים להעלם כליל.
רבייה:
השרימפסים מתרבים על-ידי הטלת ביצים.
הביצים מתפתחים בשחלה של הנקבה (תלוי לפי צבעו של השרימפס אם אפשר או אי אפשר לראות את הביצים) השחלה נמצאת קצת מאחורי הראש.
אחרי שהנקבה משילה את שריונה, הזכר נפגש עם הנקבה (פוגשים אחד את השני) עולה על הנקבה והוא משאיר את זרעו בפתח איבר המין של הנקבה. כעבור זמן קצר הביצים נודדות מהשחלה של הנקבה לפתח המין שלה.
כאשר הביצים מגיעות לפתח איבר המין הנקבי, הביצים מופרות על-ידי הזרע שהשאיר שם הזכר לפני כן.
הביצים מופרות ועוברות לרגליה של הנקבה,והיא נושאת אותם לאן שהיא תחפוץ.
הבקיעה תיקח בין שבועיים לחודשיים(תלוי בשרימפס), לרוב משפחת השרימפסים הגמדיים ייקח לביצים לבקוע בין 3 שבועות לחודש. הצאצאים הבוקעים הם זעירים, בקושי נראים לעין ורק מספר מילימטרים.
חלק מהצאצאים חייבים לגדול במים מתוקים וחלק חייבים לגדול במים מליחים\שבורים אם לא יסופקו התנאים הללו הצאצאים לא ישרדו.
ניתן לקצר את זמן הבקיעה על ידי העלאה מבוקרת של הטמפרטורה אך יש להקפיד שלא להגזים.
כאשר הנקבה מרגישה שהגיע זמנם של צאצאיה לבקוע אל העולם, היא מוצאת מקום מסתור ושם בעצם מתרחשת הבקיעה.
http://www.aqua.org.il/pic/Articles/Dwerf-Macro/3.jpg
איור: MaaYan_B.
בשרימפסים הזיהוי בין המינים הוא די פשוט.
בשרימפס הגמדי הזכר "מלוכלך" יותר, הנקבות יותר שמנמנות וגדולות והזיהוי הקל ביותר הוא הביצים,כאשר יש ביצים-נקבה אין ביצים-זכר.
אצל שרימפס המאקרו לזכרים יש צבת יותר גדולה ויותר ארוכה.
שרימפסים גמדיים אינם אוכלים את צאצאיהם, ואלו יכולים לשכון איתם באותו אקווריום.
שרימפסי המאקרו לא רודפים אחרי צאצאיהם אבל בהחלט יכולים להראות אגרסיביות כלפם, מה שמכניס את צאצאי המאקרו ל"סטרס" (עקה) ויכול להביא למותם, לפעמים המאקרו מספיק אגרסיביים כדי לאכול את צאצאיהם.כמו כן יש עוד כמה שרימפסים שמנהגים באופן דומה.
לסיכום:
שרימפסים הם הדבר הבא בעולם האקווריומים ואם נשאר לכם אקווריום קטן שאתם לא צריכים זרקו לשם כמה שרימפסים קופצניים ותיהנו.
לשאלות נוספות תמיד יש את הפורום הנפלא של אקווה.
מאמר מקורי מאת: גלעד הרשפי
נערך על-ידי Rotem1
במאמר הבא אדון בשני סוגי שרימפסים לשם השוואה:
1) הגמדי - (Dwarf)
2) המאקרו - (Macro)
בגלל שהמאקרו הוא תוקפני והגמדי הוא רגוע, לכן לשניהם יש משתנים שונים.
המאמר הבא, בא לעסוק בכלליות בנושא השרימפסים ולענות על שאלות נפוצות של מתחילים בעיניין גידולם.
מי הוא השרימפס?
השרימפס הוא בעל חיים חסר חוליות הגדל גם במים מתוקים, גם במים מליחים (שבורים) וגם במים מלוחים.
ישנם שרימפסים הגדלים במים מתוקים אך על מנת שצאצאיהם ישרדו ויתפתחו כיאות הם זקוקים למים מליחים.
מצד שני, ישנם שרימפסים הגדלים במים מתוקים וגדלים היטב במים אלו וצאצאיהם אינם זקוקים למים מליחים.
כיום בעולם, ידועים מעט מאד סוגי שרימפסים וכל הזמן נחשפים מינים נוספים.
השרימפסים הם הדבר החם הבא בעולם האקווריומים.
למרות זאת הם לא מספיק נפוצים ודי יקרים לעומת גודלם אבל הגודל כאן אינו קובע כי מי לא רוצה לשבת מול האקווריום ולראות לו כל מיני שרימפסים צבעוניים קופצים להם בקלילות ומטיילים ורובם לא דורשים טיפול רב.
האנטומיה של השרימפס.
גופו של השרימפס מתחלק ל-2 חטיבות:
1)הראש.
2)הגוף והבטן.
בראש מצויים הבינים (מעין מחושים) האחראיים לגישוש, העיניים, הלב, הקיבה, הפה ואנטנות אחרות העוזרות לו לאיסוף מזון, בלוטת המין הנמצאים קצת מאחורי הראש, העצבים והרגליים, בעצם כל האיברים החיוניים.
בגוף גופו של השרימפס עטוי שריון, כמו כן ניתן לראות מעי ורגלים העוזרות לשחייה, ובנקבות ניתן לראות ביצים אחרי שעברו לאיזור הרגליים האחוריות מאיזור בלוטת המים, כמו כן עוברים שם העצבים ונימי דם.
ובזנב מצויי "פליפר" העוזר לשחייה ולקיפוץ.
שרימפס זכר:
http://www.aqua.org.il/pic/Articles/Dwerf-Macro/1.jpg
תרגום לאיור: MaaYan_B.
שרימפס נקבה:
http://www.aqua.org.il/pic/Articles/Dwerf-Macro/2.jpg
תרגום לאיור: MaaYan_B.
תנאי האקווריום:
תנאי האקווריום לחלק מהשרימפסים הם מינימאליים מאד.
גודלו של האקווריום תלוי בגודלו של השרימפס ככל שהשרימפס יותר גדול האקווריום צריך להיות יותר גדול, ניתן לגדל את השרימפסים במיכלים של מספר ליטרים בודדים אך יש לוודא שאין דוחסים אותם יתר על המידה, אקווריום גדול יותר – אקווריום בריא יותר.
יש לשים לב שחלק מסוגי השרימפסים הם פוריים מאוד ומתרבים בקלות ובמהירות, לכן צריך לתכנן מראש את גודל המיכל ולהתחשב ברביית השרימפסים.
מכוון השרימפסים צריכים מים נקיים מאד יש לדאוג לפילטרציה ראויה, לכך יש 2 פתרונות:
פתרון אחד הוא פילטר המבוסס אבן אוויר בנוסף צריך להחליף כל שבוע 25% מהמים.
פתרון שני הוא פילטר מפל, למרות כל זאת יש להחליף 25% מהמים תוך הקפדה שאין אנו שואבים שרימפסים.
השרימפסים בניגוד לדעה הרווחת אינם צריכים צמחים, למען האמת הרבה שרימפסים באים ממקומות בהם אין בכלל צמחים או מעט צמחים, הצמחים לא רק אינם נחוצים אלא גם מזיקים לאקווריום, במיוחד צמחים מהירי גידול המתחרים עם השרימפסים על מיקרואורגניזם שונים, סיבה נוספת היא כאשר יש צמחים הם מצלים על האקווריום מה שנותן פחות אור והמיקרואורגניזם גדל בקצב איטי יותר. לכן מומלץ בחום לשים מעט צמחי דשא או צמחים שגדלים מאד לאט אשר עוזרים לניקיון האקווריום ולשמירה על הפרמטרים תקינים.
השרימפסים המומלצים למתחילים הם רוב סוגי הנאוקרדינה כגון: דובדבן אדום, דנטיקולטה, שרימפס ירוק, שרימפס כחול ובעצם כל מיני הדנטיקולטה.
הדנטילוקטה הוא המומלץ ביותר והוא יכול לחיות במי ברז, כמובן באקווריום שעבר "סייקל" מלא, בנוסף אם המים יהיו צלולים ועם פרמטרים טובים השרימפסים הנ"ל יתרבו וישגשגו.
למתחילים לא מומלץ להתחיל עם שרימפס ג'פוניקה (אמאנו) למשל שכן הוא קשה לגידול וגם חייב מים מליחים כדי להרבותו.
התנהגות
השרימפס הגמדי הוא לחלוטין שקט ורגוע היכול לגור בקבוצות,לעומתו שרימפס המאקרו הוא אגרסיבי מאד כלפי מאקרו אחרים, שרימפסים אחרים ודגים. לכן לא מומלץ עד כמעט אסור לשים שרימפס גמדי ושרימפס מאקרו באותו אקווריום כי ברוב הסיכויים המאקרו יציק לגמדי יפגע בו או יהרגו.
שילובי דגים עם שרימפסים:
שרימפס גמדי
עקב היותו שרימפ נוח,מגוון רחב של דגים עלול לפגוע בו למרות זאת ניתן לגדלו עם דגים עדינים בלבד.
הבעייה העיקרית היא שכמעט כל דג ולא משנה עד כמה הוא מוגדר כעדין ישמח לנשנש שרימפסון זעיר.
שרימפס מאקרו
כאשר יהיו דגים עם שרימפס מאקרו רוב הסיכויים שהדגים השקטים יפגעו,בניגוד מוחלט לגמדי, המאקרו ינצל כל הזדמנות כדי לפגוע, בדר"כ זה קורה בלילה שבעל האקווריום ישן ואז בבוקר הוא קם ולא מבין מה עשו לקרדינלים החמודים שלו. מצד שני עם נשים ציקלידים ולא משנה עד כמה קטנים ועדינים הם יקרה מצב הפוך שכן הציקלידים הם טורפים מטבעם ויחסלו אפילו מאקרו.
לאורה סיבות הנ"ל לא מומלץ להחזיק דגים עם שרימפסים.
גודל:
גודלם של השרימפסים הגמדיים נע ברוב המקרים בין 1.5 ס"מ ל 3.5 ס"מ .
המאקרו מגיעים לגדלים בין 5 ס"מ ל 30 ס"מ!
הגדלים הנ"ל אינם כוללים אורך צבתות.
רוב השרימפסים המצויים בחנויות גודלם נע בין 1.5 ס"מ ל10 ס"מ.
הזנה:
שרימפסים רובם אוכלי כל,כל מזון הם יאכלו.
גם הגמדי וגם המאקרו יכולים לחיות על מזון דגים רגיל, אצות ואורגניזם חי ועלים רקובים.
כמו כן חשובה לשרימפסים תזונה ירוקה ולכן מומלץ להוסיף כל כמה זמן מלפפון או קישוא שנוקו טוב טוב.
השרימפסים הם אוכלי אצות מעולים כמו כן גם אוכלי שאריות לא רעים.
כמות המזון שאנו שמים צריכה להיגמר תוך מספר דקות בודדות(חשש לזיהום האקווריום)
אסור להשאיר שאריות מזון יותר ממספר שעות, במיוחד לילה שלם,האכלת יתר היא גורם מספר אחת למוות פתאומי אצל שרימפסים ,האכלת יתר יכולה לגרום לאוכלוסיה שלמה של שרימפסים להעלם כליל.
רבייה:
השרימפסים מתרבים על-ידי הטלת ביצים.
הביצים מתפתחים בשחלה של הנקבה (תלוי לפי צבעו של השרימפס אם אפשר או אי אפשר לראות את הביצים) השחלה נמצאת קצת מאחורי הראש.
אחרי שהנקבה משילה את שריונה, הזכר נפגש עם הנקבה (פוגשים אחד את השני) עולה על הנקבה והוא משאיר את זרעו בפתח איבר המין של הנקבה. כעבור זמן קצר הביצים נודדות מהשחלה של הנקבה לפתח המין שלה.
כאשר הביצים מגיעות לפתח איבר המין הנקבי, הביצים מופרות על-ידי הזרע שהשאיר שם הזכר לפני כן.
הביצים מופרות ועוברות לרגליה של הנקבה,והיא נושאת אותם לאן שהיא תחפוץ.
הבקיעה תיקח בין שבועיים לחודשיים(תלוי בשרימפס), לרוב משפחת השרימפסים הגמדיים ייקח לביצים לבקוע בין 3 שבועות לחודש. הצאצאים הבוקעים הם זעירים, בקושי נראים לעין ורק מספר מילימטרים.
חלק מהצאצאים חייבים לגדול במים מתוקים וחלק חייבים לגדול במים מליחים\שבורים אם לא יסופקו התנאים הללו הצאצאים לא ישרדו.
ניתן לקצר את זמן הבקיעה על ידי העלאה מבוקרת של הטמפרטורה אך יש להקפיד שלא להגזים.
כאשר הנקבה מרגישה שהגיע זמנם של צאצאיה לבקוע אל העולם, היא מוצאת מקום מסתור ושם בעצם מתרחשת הבקיעה.
http://www.aqua.org.il/pic/Articles/Dwerf-Macro/3.jpg
איור: MaaYan_B.
בשרימפסים הזיהוי בין המינים הוא די פשוט.
בשרימפס הגמדי הזכר "מלוכלך" יותר, הנקבות יותר שמנמנות וגדולות והזיהוי הקל ביותר הוא הביצים,כאשר יש ביצים-נקבה אין ביצים-זכר.
אצל שרימפס המאקרו לזכרים יש צבת יותר גדולה ויותר ארוכה.
שרימפסים גמדיים אינם אוכלים את צאצאיהם, ואלו יכולים לשכון איתם באותו אקווריום.
שרימפסי המאקרו לא רודפים אחרי צאצאיהם אבל בהחלט יכולים להראות אגרסיביות כלפם, מה שמכניס את צאצאי המאקרו ל"סטרס" (עקה) ויכול להביא למותם, לפעמים המאקרו מספיק אגרסיביים כדי לאכול את צאצאיהם.כמו כן יש עוד כמה שרימפסים שמנהגים באופן דומה.
לסיכום:
שרימפסים הם הדבר הבא בעולם האקווריומים ואם נשאר לכם אקווריום קטן שאתם לא צריכים זרקו לשם כמה שרימפסים קופצניים ותיהנו.
לשאלות נוספות תמיד יש את הפורום הנפלא של אקווה.