פורטל אקווה פורומים מגזין אקווה AquaDex

דיסקוס

מאת: אודי שניצר (UDI)
מספר צפיות: 33977
שם מדעי: Symphysodon discus
שם נפוץ: Discus
שם עברי: דיסקוס
משפחה: ציקלידים דרום אמריקה
דרגת קושי:
מקור הדג: את הדיסקוס ניתן למצוא באזורים הסבוכים של נהרות האמזונס, הוא יעדיף את אותם אזורים בהם שורשי הצמחייה עבותים, מפותלים ומאפשרים מחסה.
הכרות ראשונית: Heckel, 1840
זיהוי בין המינים: קשה מאוד להבדיל בין המינים לפני הטלה.
בזמן ההטלה ניתן להבחין בבליטה חדה באזור הגחון אצל הזכר, גם לנקבה יש בליטה באזור הגחון אולם היא קהה בהרבה.
מימדי הדג: דג בוגר מגיע בד"כ לגודל של כ 15 ס"מ, אם כי נרשמו גם גדלים של 20 ס"מ ואף יותר.
לרוב, הנקבות קטנות יותר מהזכרים.

תופעה שכיחה בקרב דגי הדיסקוס היא דגים מעוכבי גדילה, בדר"כ לא יעלו על גודל של 8 ס"מ ואפילו פחות, עדיין לא ידוע בוודאות מה גורם לעיכוב הגדילה בדיסקוסים אולם שתי סיבות משמעותיות גורמות לעיכוב בוודאות:
א. טיפול הורמונלי היכול "לדפוק" את הדג. הסיכוי לכך נמוך, מאחר ודיסקוס צעיר (בדרך כלל) לא מקבל הורמון באופן קבוע.
ב. מחלות שונות, בעיקר סינגפורית ואקסמיטה, היכולות לגרום לדג לא לאכול, דג שלא אוכל תקופה ארוכה, יתקשה מאוד להדביק את הקצב גם לאחר שהבריא.
חשוב לציין כי בכל מצב של עיכוב גדילה, התקופה הקריטית היא בחצי שנה-שנה הראשונים לחיי הדג, שאז קצב גדילתו קובעת את גודלו בעתיד ואף את מעמדו באקווריום.
מידע כללי: ללא ספק, המלך הבלתי מעורער של דגי המים המתוקים.
מראו הגדול והעגלולי המזכיר צורת דיסקוס (מכאן בא שמו), צבעיו העזים ושחייתו האצילית הופכות אותו למשאת נפשם של מגדלים רבים.
ישנה דעה קדומה בנוגע לדיסקוס: "דיסקוס הוא דג מאוד רגיש", מסיבה זאת נמנעים חובבים רבים מלגדל דיסקוסים, האמת היא שדג הדיסקוס אינו דג רגיש במיוחד, ההיפך הוא הנכון, מדובר בדג עמיד שכאשר הוא במצב של מצוקה או תחלואה הוא מייד מראה זאת. רק מה ? יש לו את הצרכים משלו שהם טיפה שונים מצרכים של דג רגיל, וברגע שנספק לו צרכים אלו ההנאה מובטחת.
בעבר (בשנות השבעים והשמונים) היו מייבאים דיסקוסים ישירות מן האמזונס, בתקופה ההיא לגדל דיסקוסים היה נחשב מלאכה קשה מאוד עד כדי בלתי אפשרית, היה צריך לספק לדגים את אותם תנאים בהם חיו בטבע (ובעיקר מים חומציים ורכים), כמו כן, הדגים היו מגיעים עם מיני מחלות וטפילים שלא תמיד היו יוצאים מהם, תוסיפו לזה את בעיית הטכנולוגיה המיושנת דאז + מחירים גבוהים במיוחד של הדג ותקבלו דג ליחידי סגולה בלבד.

הבעיה המרכזית באותם שנים הייתה חוסר הידע באופן כללי וחוסר ההכרות עם צורכי הדיסקוס בפרט.
בתקופה ההיא לא הייתה מודעות לתזונת הדיסקוס והמזון שניתן לדיסקוסים לא התאים לדג המלכותי(מזון חי וקפוא לא היו בנמצא, והדיאטה של הדג התבססה על מזונות יבשים כאלו או אחרים).
החלפות מים, פעולה שכל חובב מתחיל יודע את חשיבותה להתפתחות הדג היו המלצה לא מחייבת שאך מעטים טרחו לבצע.
לא היה מידע מבוסס בנושא מחלות ובוודאי לא לגבי תרופות כפי שידוע היום.
עובדתית, "ווילדים" (כינוי לזן הבר) חיים כיום במי הברז הישראליים ואפילו טוב, מטרה שלפני שנים ניתן היה רק לפנטז עליה.

היום המצב טוב בהרבה, ניתן למצוא דגיגי דיסקוס תוצרת הארץ מגידול מקומי המורגלים למי הארץ הקשים במחיר שווה כמעט לכל נפש.

תודה לאיציק פת בעזרה הרבה בעריכת הפרופיל
שמו המדעי של הדיסקוס הוא Symphysodon כלומר חסר שיניים טוחנות.
שכיחות בחנויות: מצוי
אודות הדג באקווריום
אזור באקווריום:
תנאים דרושים: לכל דג דיסקוס בוגר יש צורך לספק לפחות 40 ליטר מים, מומלץ אקווריום גבוהה, את האקווריום מומלץ למקם גבוה (בגובה העיניים) כיוון שהדיסקוסים אינם אוהבים להרגיש נמוכים ביחס לחדר.
טיפול: על מנת לספק לדיסקוס תנאי מחייה הולמים יש לדאוג לשמור על שלשה גורמים עקריים:
1) אייכות מים טובה, מושגת ע"י החלפת מים מרובה (לפחות 30% בשבוע) ושימוש בפילטריזציה נכונה.
2) מזון איכותי ומגוון, מבוסס על מזון חי וקפוא + תוספים של מזון יבש.
3) מרחב מחייה, לפחות 40 ליטר לדיסקוס בוגר.
מי ששומר על שלושת גורמים אלו באקווריום הדיסקוסים שלו מובטחת לו הצלחה בגידול.
ישנם תאוריות שונות לגבי האקווריום הנכון לגידול דיסקוסים, יש הטוענים כי על מנת לגדל דיסקוסים צריך אקווריום ייחודי ללא חצץ ועם מינימום דקורציה כך שניתן לראות את שאריות האוכל שלא נאכל ולסלקם מייד.
אחרים ממליצים דווקא על אקווריום עם צמחייה מועטת שיאפשרו לדיסקוסים מקומות מסתור ומאידך לא יגזלו את מרחב השחיה שכה נחוץ לדיסקוסים.
ויש גם את המכורים לצמחייה, שטוענים שדיסקוס יראה במלא הדרו באקווריום צמחייה עבותה.
כל אחת מהשיטות אפשרית ובלבד שיסופקו שלושת הגורמים שהוזכרו לעיל.
ישנו הבדל גדול מאוד בין גידול דיסקוסים מגיל צעיר לבגרות לבין גידול דיסקוסים בוגרים.
דיסקוסים בגיל צעיר זקוקים להמון מזון ועדיף הרבה פעמים ביום ובמנות קטנות בעיקר מזון עם פחממות וחלבונים,דיסקוסים בוגרים לעומתם אינם צורכים המון אוכל ומומלץ להמעיט בכמות המזון הניתנת להם למינימום, דיסקוס בוגר לא צריך להיות נפוח ושמן, זה פוגע בו גם מבחינה חזותית וגם מבחינה בריאותית.
מזג והתנהגות חברתית: בניגוד לדעה הרווחת, דיסקוס אינו דג להקה. בצעירותם הדיסקוסים הצעירים עלולים לנוע בלהקה וזה בשל חוסר ביטחונם. (זו אגב הסיבה להיווצרות דגי להקה, הביטחון היחסי שהלהקה משרה).
כבר בשלבי התבגרותו הראשונים אין הדיסקוס מתנהג כדג להקה, סימן מובהק לכך הוא קיומו של דיסקוס דומיננטי שמטיל את אימתו על שאר תושבי האקווריום. בתקופת הבגרות המינית הדיסקוס הופך להיות טריטוריאלי ואגרסיבי במיוחד במצב של זוג והטלה. צורת התנהגות זאת רחוקה מאוד מהתנהגות דגי להקה הנעים בקבוצות גדולות יום ולילה.
תזונה: התזונה של הדג הינה חשובה ביותר להתפתחותו,הדג הינו בעל קיבה קצרה ולכן מומלץ להאכילו מספר רב של פעמים ביום בכמויות קטנה כל פעם.אוכל טטרה ביטס, טטרה פרימה (מזון יבש), קציצות לב בקר, ארטמיה, שרימפס, תולעי דם אדומות, תולעים לבנות וטוביפקס.
שותפים לאקווריום: הדיסקוס אוהב להרגיש השליט באקווריום, ויש לאכלס את האקווריום בהתאם:
להקות של קרדינלים, אף אדום, רזבורות חצויות וטטרות קטנות ושקטות אחרות מומלצות בחום.
כמו כן, בשל כמות המזון הגדולה שעלולה להישאר על הקרקעית, מומלץ להחזיק צי מנקי קרקעית ואצות כגון קורידורוסים למיניהם, אוכלי אצות סייאמים, אניצינטרוסים וכד' (הזהרו משמרלה הידוע בחיבתו הרבה למוקוס של הדיסקוס).
רבייה: מלאכת רביית הדיסקוסים איננה פשוטה כלל ועיקר ומועדת להרבה אכזבות, אולם הסיפוק הרב כתוצאה מהצלחת הרבייה לאחר ניסיונות רבים משתלמת ומפצה על כל האכזבות בריבית.

מציאת הזוג
הדבר החשוב ביותר במלאכת רביית דיסקוסים היא מציאת זוג מתאים. כעיקרון, קשה מאוד להבדיל בין זכר לנקבה בדיסקוסים, ישנם תיאוריות שונות ומשונות בקשר לזיהוי מין הדיסקוס המתייחסות לגודל הדיסקוס או לצורת חרטומו, אולם אין הוכחה חותכת לכאן או לכאן לגבי זהות המין באופן חד משמעי.
הדרך הוודאית היחידה לזהות בין המינים היא בזמן ההטלה, אז ניתן להבחין בבליטה חדה באזור הגחון אצל הזכר, גם לנקבה יש בליטה באזור הגחון אולם היא קהה בהרבה.
גם אם יש לנו זוג (זכר ונקבה) באקווריום אין זה מבטיח לנו הטלה, הזוג אמור לרצות להתרבות בייחד, וגם אם הזוג כבר הטיל, הדרך לדגיגים עוד ארוכה.

כדי להעלות את הסיכויים למציאותו של זוג באקווריום מומלץ להתחיל עם כ 6-8 דיסקוסים צעירים, להאכילם כיאות ולספק להם מים נקיים מרעלים (אמוניה, ניטריט, ניטראט), כשיגיעו לגודל של כ 12 ס"מ נוכל להתחיל לראות זוגות אם קיימים (ובהסתברות גדולה מאוד קיימים זוגות).

הסימנים להיווצרות זוג
הסימנים להיווצרות זוג באקווריום הם בולטים במיוחד (צריך להיות סומא מוחלט כדי לפספסם), הזוג ישתלט על הטריטוריה הטובה באקווריום ויגרש בקנאות כל דג שינסה להתקרב, יהיו קרובים אחד לשני כל הזמן, ניתן יהיה להבחין באחד המחזות היפים ביותר בגידול הדיסקוסים - רעידות החיזור (בעיקר אצל הזכר), הזוג יעמוד אחד לצד השני ויחל בטקס של ויברציות הדדיות, ניתן לראות בבירור שהזוג מתקשר ביניהם בצורה שונה מהתוקפנות המופגנת כלפי שאר שוכני האקווירום. (לפעמים ניתן יהיה לזהות גם לפי התנהגותם מי הזכר ומי הנקבה עוד לפני ההטלה...הזכר יהיה אגרסיבי יותר).

הזוג יעמול במלאכת מציאת אתר ההטלה, בד"כ זה יהיה עלה רחב, גזע, דופן של פילטר פנימי וכד' (מקומות אנכיים עם שטח גדול יחסית), ברגע שימצא אתר הטלה כזה יחלו הזוג לנקות אותו ולהכינו ליום הגדול ? יום ההטלה.

יום ההטלה
לפני ההטלה הזוג יבצע בד"כ "תרגיל יבש" הנקבה תעבור עם הגחון על אזור הטלה והזכר יעבור אחריה, לאחר מס' מעברים כאלו הזוג יהיה מוכן להטלה, כמובן שבשלב זה הזוג הופך להיות אגרסיבי מאוד ויסלק בקנאות רבה כל גורם שעלול להפריע (אפילו ידי אדם).
לכשירגישו מוכנים, הנקבה תעבור עם הגחון על אזור ההטלה ותטיל שורה של ביצים, מייד אחריה יעבור הזכר עם הגחון על שורת הביצים ויפרה אותם, לאחר מכן תעבור הנקבה בשנית ותטיל שורה נוספת של ביצים והזכר שוב יעבור ויפרה וחוזר חלילה עד לסיום ההטלה.
מס' הביצים שיוטלו סה"כ ינוע בין חמישים למאתיים חמישים ביצים.
הדיסקוסים הינם הורים מסורים ביותר וישמרו על הביצים מכל משמר, ינפנפו בסנפיריהם לאוורור הביצים, יאכלו את הביצים הנגועות בפונגוס ולא יתנו לאף אחד להיתקרב לאזור ההטלה (ויהיו שינסו לזכות בקאוויאר חינם).

הסיכוי לבקיעת הביצים באקווירום הקיבוצי הוא נמוך ביותר (איכות מים לא מספקת, דגים רעבים הרואים בביצים אוכל וצבעוניות יתר המונעת מהדגיגים לזהות את ההורים, על כן מומלץ להעביר את הזוג לאקווריום מיוחד שייקרא אקווריום רבייה.

הערה: במידה ומדובר על הורים חדשים מומלץ לתת להם כ4-5 הטלות באקווריום הקיבוצי לפני שמעבירים אותם לאקווריום רבייה.

הכנת אקווריום רבייה
האקווריום האידאלי אמור להיות אקווריום בגודל 50X50X50 הבנוי מזכוכית בלבד.
יש להשתמש בפילטר המבוסס על אבן אוויר בעוצמה חלשה בלבד, פילטרים שיערבלו את המים יהיו לא נוחים לזוג, עלולים לשאוב את הדגיגים ועלולים לפזר את זרע הזכר בזמן ההפרייה.
מומלץ להוסיף גוף חימום ולהעלות את טמפרטורת המים ל 30-31 מע"צ.
הוספת קן הטלה או רעף בצבע בהיר (עליו יטילו הזוג את הביצים).
את המים יש לקחת מהאקווירום הקיבוצי ולהעביר את הזוג ביחד עם המים.

בימים הראשונים מומלץ לא לשחק עם אקווריום הרבייה יותר מדי ולתת לזוג להתאקלם כמו שצריך (אחרי הכל זהו מעבר לא קל בשבילם), לתת מזון חי ואייכותי ובכמות רבה ולדאוג לפינוי השאריות וההפרשות מהקרקעית.

לאחר שהדגים מתאקלמים יש להכין את המים באקווריום למים שיאפשרו בקיעה כלומר מים רכים בעלי מוליכות של 200-300ppm, זאת נסיג ע"י החלפות הדרגדיות של מי האקווריום במי מי אוסמוזה טהורים (כל יום כ 15 אחוז מן המים באקווריום יוחלפו עם מי אוסמוזה בטיפטוף), חשוב מאוד לעקוב באמצעות מד מוליכות שלא מתבצעים שינויים מהירים.
שימו לב: ריכוך המים מוריד את ה Buffer במים כתוצאה מכך עלולים להיות שינויים מהירים בחומציות המים, מומלץ לבדוק גם ערך זה.

כאשר המים יעמדו על מוליכות של כ 200-300ppm האקווריום מוכן להטלה וכל מה שצריך זה שיתוף פעולה מצד הזוג, יכול להיות שהזוג ייכנס להפסקה בהטלות כתוצאה מהמעבר, אין כל כך הרבה מה לעשות רק להמתין בסבלנות עד שיחליטו להטיל מחדש (וזה גם עלול לקחת מספר חודשים).

אחת הדעות בתחום הקמת אקווריום רבייה הינה הימנעות מהכנסת ציוד או תפאורה כהים (בעיקר בצבע שחור) לאקווריום, רבים נוטים לחשוב שהדגיגים הבוקעים נמשכים לצבע הכהה.
לפי דעה זאת שילוב אביזרים כהים באקווריום עלול להטעות את הדגיגים, ובמקום לחפש מזון מרירית ההורים הכהים, הם ימשכו במקום, לאביזרים כהים.
תפיסה זאת הוכחה כלא נכונה אצל מרבי דיסקוסים מקצועיים, שהצליחו ללא קשיים מיוחדים להגיע להטלות רבות, בקיעות וגידולים באקווריומים בהם היו אביזרים כהים.
הנטייה הטבעית של הדגיגים היא לחפש מזון, והנטייה הטבעית של ההורים היא לדאוג שהם אכן ימצאו.
ההורים הנמצאים סביבם, יקפידו שכולם יגיעו למקום הנכון ולא ילכו לרעות במקומות אחרים. ומרגע שהדגיגים מצאו את מבוקשם, לא יחפשו במקום אחר.
מקרה בו הדגיגים לא נצמדים לאכול מרירית הוריהם צריכה להדליק נורה אדומה אצל המגדל, הסיבה היחידה בה דגיג דיסקוס יחפש אובייקט כהה אחר, היא חוסר מזון על ההורים. במידה והכול תקין ויש מזון על ההורים, הם לא יניחו לאף דגיג ללכת לאיבוד. השילוב בין מסירות ההורים וצורך הדגיגים, כמו גם הקשר בין הדגיגים להורים, לא יניח לאף דגיג ללכת לאיבוד. ההרמוניה בה הדגיגים עוברים מהורה להורה, בדיוק ברגע המתאים וביחד, מעידה יותר מכול על תקשורת זו.

בקיעת הדיגים וגידולם
הזוג יטיל את הביצים על קונוס ההטלה או על הרעף ולאחר כשלשה ימים צפויות הביצים לבקוע, בימים הראשונים לחייהם יהיו הדגיגים דבוקים לאזור ההטלה או שיפלו על הריצפה וייזונו משק החלבון, לאחר כיומיים שלשה יתחילו הדגיגים לשחות באופן חופשי ויחפשו את רירית הוריהם, הזיהוי של ההורים טבוע באינסטינקט המולד של הדגיגים להימשך לצבע הבולט באקווריום.
הדגיגים ייצמדו להוריהם וייזונו מהרירית (מוקוס ) העוטף את גוף הוריהם, בתקופה זו ההורים יבליטו וישחירו את צבעיהם על מנת לאפשר לדגיגים למוצאם ביתר קלות, תופעה זו הינה ייחודית לדגי הדיסקוס ואינה מוכרת לזנים אחרים.
בשבועיים שלשה הקרובים הדגיגים ייזונו מרירית הוריהם ויכפילו את גודלם מספר פעמים, המשימה של ההורים הינה קשה ומתישה ויש לדאוג לתגבר אותם במזון משובח ורב.
לאחר כשבועיים שלשה יש להפריד את הדגיגים מההורים על מנת לא לגרום לנזק להורים. את הדגיגים יש לשכן באקווריום נפרד בו תשמר אייכות מים גבוהה ויינתנו כמויות גדולות של ארטמיה חיה מס' רב של פעמים ביום (לדגיגים יש תיאבון כמעט אינסופי בגיל הזה והם יכולים לאכול מספר רב של פעמים ביום).
את ההורים מומלץ להפריד באקווריום לשבועיים שלשה ולתת להם אפשרות להתאושש מהטראומה שעברו.


על מנת לעורר זוגות, מומלץ להעביר מים מאקווריום של זוג פעיל, במידה ויש. מזון חי עוזר אף הוא.
נתונים טכניים
טווח טמפרטורות: מ-28°C עד 31°C
pH - חומציות: מ-5.6 עד 6.5
dGH - קשיות: מ-4 עד 6

 

 

דיסקוסי טבע- צולם ע"י ירון יחיאל

 

צולם ע"י נווה מלכי

 

צולם ע"י נווה מלכי

 

דיסקוס טבע- צולם ע"י ירון יחיאל

 

צולם ע"י נווה מלכי

 

צולם ע"י נווה מלכי

צולם עי איציק פת-הדגיגיה

צולם עי איציק פת-הדגיגיה

צולם עי איציק פת-הדגיגיה

צולם עי איציק פת-הדגיגיה

צולם עי איציק פת-הדגיגיה

צולם עי איציק פת-הדגיגיה